"עזה כמוות"
סרט תיעודי – שחזור האירועים
סביב הרצח של עינב רוגל
בידי חברה גלעד שמן
בימאית ומפיקה: נילי טל
אורך הסרט: שעה
אוכלוסיית יעד: כיתות י'-יב'
נושאים בסרט:
פרידה, תלות בקשר הזוגי, אהבה כוח ושליטה,רצח מתוך קנאה
תקציר
הסרט סוקר את האירועים שהתרחשו מיום א' 1/7/91 בשעה 14.30, יום מעצרו של גלעד שמן. הבימאית משחזרת בסרט את האירועים שקדמו לרצח. בתקופת שירותו הצבאי ירה גלעד בנערה ערביה בעזה. הוא הורשע בבית המשפט בעבירה של גרימת מוות ברשלנות. לאחר שערער בבית הדין הצבאי לערעורים, הוא זוכה מחמת הספק. הסרט עוקב אחר יחסי החברות של עינב רוגל וגלעד שמן, כפי שהם מתוארים בפי בני-משפחה וחברים קרובים. הסרט מציג את שחזור הרצח, כפי שצולם במצלמות המשטרה. הראיונות עם בני המשפחה של עינב רוגל, הוריה אחיותיה וסבתה, נוסכים אור על דמותה של עינב ועל יחסיה עם גלעד. הוריו של גלעד שמן ואחותו סמדר פרוג גם הם מספרים על גלעד. לטענתם גלעד הושפע מאד מן האינתיפאדה, ולא עולה בידם להבין כיצד הפך לרוצח. חבריו של גלעד מנסים להגן עליו, וגם לדיבריהם האינתיפאדה היא שהשפיעה עליו. בינואר 1995 תוקן חוק העונשין, אשר לפיו: "אפשר להפחית בעונשו של רוצח אם בעת הרצח היה נתון בהפרעה נפשית חמורה שהגבילה את יכולתו להימנע מן המעשה". פרקליטיו של גלעד שמן סברו שהמצב הנפשי שבו היה שרוי בעת הרצח עונה לדרישות התיקון בחוק. הם פנו לבית המשפט העליון בטענה שגלעד זכאי להפחתה בעונש! בית המשפט העליון לא ביטל את הרשעתו, אך החזיר את התיק לדיון מחודש בבית המשפט המחוזי בנצרת. הדיון המחודש התנהל כשנה, עם הפסקות. בני משפחתה של עינב רוגל נכחו בכל הדיונים, וכמובן גם בני משפחתו של גלעד שמן. הדיון עניין גם את העיתונות, ולראשונה התיר בית המשפט להכניס מצלמות לאולם. בסופו של הדיון אושר שוב פסק-הדין של מאסר-עולם על גלעד שמן.
עינב וגלעד סיפור אהבה
עינב רוגל, בת לנורית וגבריאל רוגל מקיבוץ שער הגולן, הכירה את גלעד שמן, בן למרים ובן-ציון שמן, מקיבוץ מעגן. לכאורה סיפור אהבה תמים ופשוט. עינב כתבה שירים בילדותה. היא אהבה את החיים, היתה מלאת חיים, יפה ומוכשרת. חבריו של גלעד מעידים על עינב שהייתה "בחורה שכיף להיות איתה". גלעד, בחור יפה-תואר, בעל עיניים כחולות עמוקות, שירת בצנחנים, ובצבא קרתה לו "תקלה", הוא ירה בנערה ערביה בעזה. במהלך המשפטים שהתנהלו בעקבות האירוע, תמכה בו עינב ואהבתם התחזקה.
בחודש מרץ 1990, מחליטים השניים להתחתן, ועינב כותבת לגלעד:
חמוד שלי,
עוד חודש וחצי אנחנו ביחד לתמיד, אני כמובן כבר חיה בפנטזיה ומדמיינת את החתונה על שפת הכנרת,.
חבר'ה עליזים וצוהלים. ואתה אתי.
אוהבת הכי בעולם
שלך עינב
הקיץ עבר, והחורף החל להעיב על היחסים ביניהם. גלעד גילה אלימות כלפי עינב, החל להכות אותה ולהתייחס אליה כאל רכושו. התנהגותו אל עינב לא היתה שונה מזו של גברים אלימים אחרים. מכות והתנצלות… מכות והתנצלות… עינב לא מספרת על כך לאיש בשלב זה. מאוחר יותר מספרות אחיותיה שהן ידעו אך לא העזו לדבר על כך. הגיע היום של גלעד להשתחרר ושל עינב להתגייס. עינב ביקשה לשרת קרוב לבית והוצבה בצומת צמח. עינב לא יכלה להתראות עם גלעד מדי יום, ולא אחת אירע שהגיעה לחופשה הביתה רק פעם בשבועיים, אולם גלעד היה רץ אליה מידי יום וממתין לה ליד שער הבסיס.
17 בינואר 1991, פורצת מלחמת המפרץ. גלעד מגיע לשער המחנה של עינב, כשהוא חמוש באקדח. הוא דורש ממנה לעזוב את המשמרת והיא מסרבת. הוא מנסה לקחת אותה בכוח. אנשי הצבא חושבים שזהו אירוע חטיפה ויוצאים לעצור אותו. אנשי הבטחון העידו שגלעד התנהג בשעת האירוע כמטורף.
בעקבות האירוע כותבת עינב לגלעד:
ג. שלום, 20/1/91
אני רוצה הפסקה כדי שאוכל לחשוב בשקט ולנשום…
אתה מבטיח לי כל פעם שזה לא יקרה שוב וכל פעם זה קורה. וכל המלים היפות לא נמחקות…
אמרת לי אתמול שנתחתן במרץ. איזה חיים יהיו לי אחרי החתונה. כל דבר קטן שאני אעשה ולא ימצא חן בעיניך, אני אחטוף מכות וקללות…
וגלעד משיב לה:
פושיקון
יש בי צער רב על שהרמתי עליך את הקול והידיים. אני כועס עלי שלא הצלחתי להתגבר על הרגשות והכעס.
אני לא מסוגל להדוף את הקטע הזה ממני וזה דופק לי בראש ובלב כל הזמן.
אוהב אותך ילדה עד כאב
גלעד
בני משפחה וחברים יכלו לראות שזוג הצעירים משדר מצוקה, אך איש לא נקט עמדה, ולא העלה על דעתו שהמצב יתדרדר עד כדי כך.
30 באפריל 1991 – עינב מזעיקה את הוריה לבסיס שבו היא משרתת.
האם: שאלתי אותה: עינב מה קרה? והיא השיבה: אני מפחדת. שאלתי: ממה את מפחדת? תשובתה: אם אותך היו מכים גם את היית מפחדת.
ואז כשישבה במכונית של ההורים היא סיפרה לראשונה שזה זמן רב שגלעד מכה אותה. ושהיא אמרה לו כמה פעמים שהיא רוצה לגמור אתו. הוא צריך לבוא, והיא רוצה שברגע שהוא יגיע, אבא שלה ידבר איתו ויגיד לו שהיא לא רוצה לשמור יותר על קשר.
אביה של עינב מספר: נסענו משם והוא נסע אחרינו. אחרי נסיעה ארוכה הוא נכנס עם האוטו שלו באוטו שלי, על מנת לעצור אותי. כאשר עצרתי הוא יצא מהאוטו, נשכב על מכסה המנוע ולא הסכים שנמשיך לנסוע. ביקשתי ממנו בטוב שיעזוב אותנו. בסופו של דבר נאלצתי להוריד אותו. בסביבתו של גלעד, החברים והמשפחה, חששו שגלעד יעולל לעצמו משהו רע, אך איש לא העלה על דעתו את מה שעמד להתרחש.
29 ביוני 1991 – שבת לפנות ערב, משפחת שמן חוזרת מרעננה מביקור של "ניחום אבלים" בבית משפחת חברו של גלעד שנהרג בקשמיר. הם מורידים את גלעד, הבן, בכפר-רופין. גלעד לוקח אוטו ונוסע לקיבוץ שער-הגולן. כשהוא מגיע לקיבוץ, עינב רואה אותו ומתחילה לברוח. גלעד רודף אחריה עם המכונית. השומר בשער הקיבוץ ראה אותה עוברת לידו מבוהלת, וניסה לעזור לה. עינב לא הסכימה שיודיעו להוריה. כנראה הצליחה לחמוק ממנו. הוא מגיע לחדרה באותו ערב, כמה פעמים. לבסוף הוא נכנס לחדר ומחטט בחפציה. הוא מוצא את יומנה בו הוא מגלה שהיא יוצאת עם מישהו אחר, בחור בשם צחי. גלעד אומר בשחזור: ידעתי שאין לי יותר מה לחיות בלעדיה.
ב- 2.00 בלילה חוזר גלעד לכפר-רופין. הוא עובד שם כשעה, ואז הוא עוזב את המקום. הוא לוקח מכונית של הקיבוץ ללא רשות. גונב אקדח מחברו, עוקף את השומרים של שער-הגולן, חודר לקיבוץ דרך מטעי הבננות ומשם הוא מגיע לחדרה של עינב. עינב נרצחה בחדרה. גלעד ירה כדור בראשה. מה שקרה בתוך החדר ידוע רק מגרסתו של גלעד בעת השחזור של המעשה (בסרט מתאר גלעד את הרגעים שלפני הרצח בפירוט רב,ואת רגע היריה בבלבול רב.)
אמה של עינב מצאה אותה בבוקר בחדרה וכדור ברקתה. האם הבינה מיד מי רצח אותה. לאחר הרצח יצא גלעד מהקיבוץ, מילא דלק בדרך, ונסע עד בית חברו אביב אוחיון בבית זית. בצוהרי אותו יום הוא נעצר.
בד"וח המעצר היבש נאמר:" גלעד בן בן-ציון שמן נעצר ביום א' 1.7.98 בשעה 14.30, על כי רצח את עינב רוגל מקיבוץ שער-הגולן.
עזה כמות אהבה. קשה כשאול שנאה. (שיר השירים ח')
מקרה גבולי – בורדר ליין?
ב1992- הואשם גלעד שמן ברצח עינב רוגל. משפטו התנהל בבית המשפט המחוזי בנצרת. גלעד כפר באשמה וטען כי לא ירה בעינב, אלא לאחר דריכת האקדח נפלטה ירייה. אחר-כך שינה את הגרסה: שניהם התכוונו להתאבד יחד ועינב ירתה בעצמה. לאחר שהוכח שהאקדח הוצמד לרקתה של עינב, ולאחר כל העדויות, דחו השופטים את שתי הגרסאות ולא שללו את האפשרות שגלעד ירה בעינב בשנתה. השופטים קבעו שגלעד פעל בקור-רוח. גלעד הורשע ברצח ונידון למאסר-עולם.
בינואר 1995 תוקן חוק העונשין. סעיף התיקון מאפשר להפחית בעונשו של רוצח אם בעת הרצח היה שרוי בהפרעה נפשית חמורה שהגבילה את יכולתו להימנע מן המעשה. פרקליטיו של גלעד שמן החליטו שמצבו הנפשי בעת הרצח עונה לדרישות תיקון החוק. הם ערערו לבית-המשפט העליון, בעזרת חוות-דעת פסיכיאטרית של ד"ר חווה גאוני שקבעה כי גלעד הוא "בורדר-ליין", אישיות גבולית, שהייתה לו גלישה פסיכוטית בעת ביצוע הרצח. לפיכך טענו שהוא זכאי להפחתה בעונש. בית המשפט העליון לא ביטל את ההרשעה, אך ביטל את גזר-הדין והחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי בנצרת, לדון בעונשו של גלעד.
באפריל 1997 נפתח בנצרת הדיון במצבו הנפשי של גלעד בעת הרצח. לבניין בית המשפט מגיעים באותו בוקר נציגי שתי המשפחות. נורית וגבריאל רוגל אינם מוותרים על אף ישיבה.
אביה של עינב: המשפט מתקיים בלי עינב ואנחנו מייצגים אותה.
אמה של עינב: אם אין עונש מוות במדינה שלנו, ואין, אז שיישב במאסר-עולם כפי שקבוע בחוק.
משפחתו של גלעד מגיעה גם היא לבית המשפט לתמוך בו. חבריו מתגייסים להעיד לטובתו.
הדיון הופך לדיון עקרוני שיכול להכריע בסוגיה של רצח נשים בידי בעליהן או חבריהן. ארגון נעמת שולח לבית המשפט את נציגיו ביניהם עורכת-הדין דפנה בוסתן, והפסיכולוג רוני פיאמנטה.
רוני פיאמנטה אומר למצלמה: אם כל מקרה של "בורדר-ליין" יקבל רשות להרוג, מאה אלף אנשים שמסתובבים שם בחוץ יקבלו מבית המשפט רשות להרוג. גם אנשים אלימים וגבוליים מבחינים במציאות, אך הם בוחרים לקחת את החוק לידיים. הם בוחרים לפגוע, כי הם מרגישים שהפגיעה בהם מצדיקה את הפגיעה באדם אחר.
בשעת המשפט מתקיימת הפגנה של אנשים הטוענים שיש כאן עיוות בחשיבה, כי מרחמים על הרוצח במקום להבין את הקורבן. הדיון התנהל במשך זמן רב. ההגנה מגייסת את עו"ד דרור מקרין. הסניגורים מנסים להגיע להסכמה עם התובעת אסתר גופר שגלעד הוא "בורדר-ליין", ובמקביל לשכנע אותה להפחית את עונשו ל18- שנים. הפרקליטה אינה נכנעת ללחצים. לאחר טענותיו של עו"ד דרור מקרין המגייס את כל כושר השכנוע שלו, מביאה הפרקליטה את טענותיה בנאום ברור ורהוט, המבהיר היטב מדוע אין להקל בעונשו של הנאשם.
ביום זה 29 בדצמבר 1997 , מתיר בית-משפט בפעם הראשונה הכנסת מצלמות לבית המשפט, בעיקר בגלל העניין הציבורי בנושא.
2 במרץ 1998 – חלפה שנה מאז התחלת הדיונים. מגיע יום-הדין. התקשורת מגלה עניין בתוצאות הדיונים.
האם ישאר גלעד שמן במאסר-עולם? האם יופחת עונשו?
הוריה של עינב לפני פסק-הדין: "אם יוחלט על הפחתת עונשו, נראה לנו שתהיה זו דריכה ברגל גסה על קיברה של עינב."
רצח!!! הוא רצח!!! הוא רצח!!!
פסק הדין שהובא על-ידי כבוד השופט יהודה אברמוביץ נשיא בית-המשפט המחוזי בנצרת:
בתאריך 7/8/92 הורשע הנאשם ע"י הרכב זה ברצח. גם אם נצא מנקודת הנחה שיש לנאשם פוטנציאל של גלישה למצבים פסיכוטיים, הגענו למסקנה, לאור התנהגותו של הנאשם בסמוך לירי, בעת הירי, ולאחר ביצוע הירי, שמעשיו ופעילותו של הנאשם באותן נסיבות אינם עולים בקנה אחד עם פעילותו של אדם המצוי בהתקף פסיכוטי התנהגותי. יתר על כן עשיית שימוש בהוראת סעיף 300א' לחוק העונשין יש בה משום מתן לגיטימציה מסויימת להתנהגותו של הנאשם, שבמערכת יחסיו עם המנוחה התנהג כלפיה כאילו הינה רכושו וציפה שתבטל את רצונה האישי בפני רצונו. ומאידך, לא עשה דבר כדי לקבל טיפול נפשי. יש גם לתת משקל רב לעובדה שהנאשם נמנע מלהעיד בפנינו בשלב זה, הואיל והיה מודע לכך שלא יוכל להסביר את מכלול הפרטים שהובהרו בהכרעת הדין שניתנה בזמנו, וחשש שגם שקריו הנוכחיים ייחשבו בבית-המשפט.
לאור כל זאת הננו מחליטים לגזור על הנאשם מאסר-עולם
בניקוי ימי מעצרו מאז יום מעצרו 30.6.91 ועד היום.
זכותו לערער על גזר הדין תוך 45 יום
לבית-המשפט העליון
הנושאים שהסרט עוסק בהם
אהבת נעורים שהופכת לקשר של תלות אובססיבית.
היכולת או חוסר היכולת של בני זוג להיפרד ולהמשיך לתפקד בנפרד.
כוח ושליטה בקשר הזוגי.
יחס הסביבה לאותות מצוקה.
רצח בשם האהבה.
פעילות לפני הצפייה
פרידה מאדם אהוב היא קשה. האדם הנעזב חש תחושות של אבדן. מרגיש כאילו הוא נכשל במשימה חשובה. הדימוי העצמי נפגע. והוא חש, בטעות כמובן, שהוא אינו שווה יותר. הוא כועס, יש לו מצבי-רוח משתנים. מתפרץ על כל שטות.
לפני הצפייה בסרט יעסקו התלמידים בנושא הפרידה. התלמידים יקבלו דף ובו משפטים להשלמה. התלמידים יבחרו שניים שלושה משפטים שהם מעונינים להתייחס אליהם. כדאי להבהיר לתלמידים שלא מדובר כאן על פרידה קצרה. אלא פרידה מבן-זוג אהוב, לאחר תקופה משמעותית בקשר.
פרידה
השלימו את המשפטים:
1) בכל פרידה יש גם קצת…
2) יש בפרידה דברים שאי אפשר להחזיר לאחור, כמו…
3) זה מקל על הכאב כאשר…
4) בין להיות עוזב, או נעזב, הייתי בוחר/ת ב…
5) זו אשליה לחשוב ש…
6) ההחלטה להיפרד…
7) זאת אשליה לחשוב ש…
עם סיום השאלון הקצר יתקיים דיון בכיתה בנושא הפרידה. והתלמידים יעלו רעיונות בעקבות התשובות.
פרידה זה לא סוף העולם
ד"ר זאב וונדרר וטרייסי קאבוט פיתחו שיטה ששימשה בסיס לסדנאות שנערכו בארה"ב שנועדו לאנשים שחוו פרידה קשה ורצו ללמוד איך להתגבר על לב שבור. על פי שיטתם של וונדרר וקאבוט יש דרכים שבהן עובד האדם על עצמו כדי להשתחרר ממועקת הפרידה. הרעיונות של שיטה זו נמצאים בספרם: "Letting Go " שתורגם לעברית ,קיבל את השם "השתחררות", ויצא לאור בהוצאת ביתן ת"א 1994.
עצות לצעירים
1) לדבר על המקרה (עם מורה שאוהבים, עם יועצת בית-הספר, עם חברים או חברות, עם הורים). לא מפני שזה יכול לשנות את עצם העזיבה, אלא משום שזה מאריך את התהליך ולכן נוצרת תחושה שאירוע הפרידה הוא לא כל-כך פתאומי. במחקרים נמצא כי עצם הפתאומיות של ההודעה על הפרידה די בה כדי לפתח אפילו תופעות גופניות לא רצויות.
2) ליזום תהליך של פיוס. לאו דווקא על מנת למנוע את הפרידה, אלא משום שתוך כדי שיחת הבהרה כזאת, נוכחים פתאום לדעת איך האדם שרוצה לעזוב אותנו משקר, מזייף, יש לו דרישות בלתי סבירות מהחברות בינינו וכדומה. כאשר מתבררים לנו כל הדברים הללו, אנו מבינים שגם אנחנו לא רוצים להמשיך קשר בתנאים כאלה. ולכן ההחלטה על פרידה כבר אינה של האחר , אלא של שנינו. ואז כבר אין מקום לשאלות של "מה אני שווה" ו"למה הוא עזב אותי".
3) אם אי אפשר לדבר עם האדם שעזב, מומלץ לא ללכת לחברים, כדי לברר שאלות מן הסוג: למה הוא עשה לי זאת? החברים אינם יודעים את התשובה, כי במקרים רבים גם הוא אינו יודע אותה. בכל קשר יש עליות וירידות, והעזיבה של האדם האהוב עלינו, באה בתקופה של ירידה בקשר מצדו, שלא בהכרח היא תקופה של שפל באהבה מצדנו. לכן זה כואב. אבל בירורים עם אנשים אחרים לא יעזרו.
4) לא מומלץ גם לפנות לחברים בשאלות מן הסוג: "מה קרה?" ו"אינני מבין".
משום שכל מה שמקבלים מהם הם סימפטיה ומחמאועד כמה אנחנו טובים ונהדרים,
וזה לא בגללנו שנעזבנו. אבל כל התהליך הזה איננו אלא מחזק את הדכאון, כי נותן לנו
תגמול טוב לסבל: כמה שאני נהדר שאני סובל, אני כל-כך רגיש, אני מן קרבן שכזה,
עשו לי עוול כל-כך גדול לו יכולנו להיכנס באמת למוחם וליבם של החברים
המחזקים אותנו בדיכאוננו, היינו רואים שהם פשוט משועממים מביטויי הסבל שלנו.
5) מומלץ לנצל את הפרידה כהזדמנות טובה לאדם, לשפר את עצמו.
ללכת לחוגים, ללמוד שפה חדשה, לקנות בגדים חדשים, לשנות את ההופעה, לשנות
תספורת-תסרוקת, ליצור לעצמנו הזדמנויות חדשות.
6) להשתחרר רגשית מכל החפצים של האהוב שעזב.
עושים מזה "פרוייקט שחרור". מחכים ליום מיוחד (יום הולדת, יום ההיכרות, יום חג
כלשהו) לוקחים חופש, נסגרים בבית ומתנתקים מכל העולם. שמים את כל החפצים
בתיבה או בארגז, מתחילים לקרוא מחדש את המכתבים, שומעים שוב ושוב את השיר
שאהבנו יחד. בשעה הראשונה זה עצוב נורא לקרוא את המכתבים. בשעה השנייה
בוכים וחושבים שזה סוף העולם. בשלישית מתחילים לראות את כל הדברים הנסתרים
שלא ראינו קודם, כל מיני שקרים קטנים וזיופים. בשעה הרביעית מסתכלים
על החפצים ומתחילים להשתעמם, וגם רואים שהדברים שכתב או אמר לא היו
כל-כך חכמים וגם לא כל כך רגישים כמו שחשבנו. המוסיקה ששומעים
נון-סטופ מתחילה לעצבן, וכל הרגשות אל האדם שעזב משתנים לכעס, וזה תמיד
עדיף על פני אהבה.
לסוף היום, אחרי שעות רבות, קובעים פגישה עם מישהו שמחבבים, כדי לחגוג את
תהליך השחרור. לפעמים יכול השחרור להימשך יומיים. חשוב מאד לא להפסיק
באמצע, עם משהו כמו שיחת טלפון או פגישה, כי אז התהליך יכול להיות הרסני במקום
שיהיה משחרר.
7)לחזור אל מקומות שהאהבה פרחה בהם. אבל לא לבוא לבד, אלא עם קבוצה
שלמה של אנשים ולעשות דברים מעניינים או נועזים, שימחקו את הזיכרון הקודם.
8)והצעה אחרונה: למשך שלושה חודשים אחרי הפרידה לנתק כליל את הקשר
עם מי שעזב, לא לראות אותו, לא ללכת למקומות שהוא עשוי להיות שם.
(כל העצות הן על-פי שיטתו של ד"ר זאב וונדרר. הרחבה על הנושא תמצאו בספרו: "השתחררות" הוצאת "ביתן" תל-אביב 1994)
השתחררות – Letting Go
סרט קולנוע עלילתי הממחיש את שיטות הפרידה שהועלו כאן. ניתן להשיג את הסרט בספריות הוידאו. שחקנים: ג'ון ריטר, שרון גלס, מייקל פנטיני.
בכיתה מומלץ לצפות רק בקטעים נבחרים מתוך הסרט.
פעילות לאחר הצפייה
הקדמה
הדמויות המרכזיות בדרמה המציאותית שהובאה בסרט, אינן מדברות.
עינב איננה בין החיים ולכן סיפורה מובא ע"י קרוביה. גלעד חי ונושם. ומדבר רק בשחזור. הוא אומר רק משפט אחד משמעותי:
"ידעתי שאין לי יותר מה לחיות בלעדיה".
דברים נוספים אפשר להבין מתוך המכתבים שהובאו בסרט.
הפעילות:
דמו בנפשכם שגלעד ועינב פותחים את פיהם ומדברים לאחר הפרידה ולפני הרצח:
בחרו באחת משתי הדמויות. כיתבו 3 משפטים שיבטאו את מחשבותיה של הדמות.
משפטים לדוגמה:
עינב:
למה הוא מכה אותי, מה עשיתי לו?
אסור לי להינתק ממנו בבת-אחת, הוא מסוגל לפגוע בי.
מה השתנה אחרי שהחלטנו להתחתן?
גלעד:
איבדתי את עינב, זו הייתה אהבה מושלמת, נכשלתי.
אני מרגיש חסר אונים.
אני מגיע אליה שוב ושוב, למה היא לא רוצה לראות אותי.
לסיכום הפעילות:
התלמידים יעלו הצעות שונות ועל-ידי העלאת המשפטים יוכלו לנתח את המצב ולנסות ולהעלות פתרונות למצבים מן הסוג הזה.
ייתכן מאד שיועלו דוגמאות שונות כמו:
סיפור רומיאו ויוליה – האם יש דבר כזה "אהבה טוטאלית".
רצח השחקנית ענת אלימלך בידי חברה, מעצב השיער, שהתאבד לאחר הרצח.
לאור ריבוי מקרי ההתעללות בבני משפחה, ורצח נשים בידי בעליהן או חבריהן פרסמה המחלקה למניעת אלימות במשפחה ב"נעמת" מנשר מיוחד לנערות:
לפני המכה איתור "נורות אדומות" המנבאות אלימות במערכת הזוגית
אם
אם הוא בכל פעם מצטער אחרי שהוא פוגע ואת מקבלת וסולחת.
אם הוא לא מעריך את דעותייך ואת חושבת שאכן אינך ראויה להערכה.
אם הוא מאשים אותך בכל דבר ואת מקבלת כל האשמה.
אם הוא מגביל אותך ואוסר עלייך לעשות דברים שאת אוהבת
ואת נכנעת ומתבטלת.
אם הוא מנסה לשנות אותך, לחנך אותך ואת משתדלת להשתנות למענו.
אם הוא רכושני וקנאי באופן קיצוני ואת מפרשת זאת כאהבה וכתשומת לב.
אם התנהגותו כפייתית ושתלטנית ואת מקבלת אותה.
אם התנהגותו מאופיינת על-ידי מעברים קיצוניים וסוערים ואת מבינה אותו.
אם הוא מתפרץ וזועם בלי כל יחס למהות העניין ואת מאשימה את עצמך.
אם הוא אלים פיזית או מילולית
ואת מצייתת כל הזמן בלי יכולת לעצור ולחשוב לרגע.
אז
פני אלינו, אנחנו פה בכדי לעזור לך. אנחנו בנעמת מאמינות כי אהבה היא שיתוף פעולה, כבוד הדדי, הבנה וקבלה ללא צורך "לחנך", ולציית ולשנות.
לאישה יש קיום משלה
ספרים לעיון ולהרחבה:
- רונית לב-ארי ודליה יאירי, "אסור להרים ידיים! נשים מוכות בישראל" הוצאת קשת 1996.
- איילה מלאך-פיינס, "צילה של האהבה: קינאה רומנטית" הוצאת צ'ריקובר 1992.
סרט תיעודי – שחזור האירועים
סביב הרצח של עינב רוגל
בידי חברה גלעד שמן
בימאית ומפיקה: נילי טל
אורך הסרט: שעה
אוכלוסיית יעד: כיתות י'-יב'
נושאים בסרט:
פרידה, תלות בקשר הזוגי, אהבה כוח ושליטה,רצח מתוך קנאה
תקציר
הסרט סוקר את האירועים שהתרחשו מיום א' 1/7/91 בשעה 14.30, יום מעצרו של גלעד שמן. הבימאית משחזרת בסרט את האירועים שקדמו לרצח. בתקופת שירותו הצבאי ירה גלעד בנערה ערביה בעזה. הוא הורשע בבית המשפט בעבירה של גרימת מוות ברשלנות. לאחר שערער בבית הדין הצבאי לערעורים, הוא זוכה מחמת הספק. הסרט עוקב אחר יחסי החברות של עינב רוגל וגלעד שמן, כפי שהם מתוארים בפי בני-משפחה וחברים קרובים. הסרט מציג את שחזור הרצח, כפי שצולם במצלמות המשטרה. הראיונות עם בני המשפחה של עינב רוגל, הוריה אחיותיה וסבתה, נוסכים אור על דמותה של עינב ועל יחסיה עם גלעד. הוריו של גלעד שמן ואחותו סמדר פרוג גם הם מספרים על גלעד. לטענתם גלעד הושפע מאד מן האינתיפאדה, ולא עולה בידם להבין כיצד הפך לרוצח. חבריו של גלעד מנסים להגן עליו, וגם לדיבריהם האינתיפאדה היא שהשפיעה עליו. בינואר 1995 תוקן חוק העונשין, אשר לפיו: "אפשר להפחית בעונשו של רוצח אם בעת הרצח היה נתון בהפרעה נפשית חמורה שהגבילה את יכולתו להימנע מן המעשה". פרקליטיו של גלעד שמן סברו שהמצב הנפשי שבו היה שרוי בעת הרצח עונה לדרישות התיקון בחוק. הם פנו לבית המשפט העליון בטענה שגלעד זכאי להפחתה בעונש! בית המשפט העליון לא ביטל את הרשעתו, אך החזיר את התיק לדיון מחודש בבית המשפט המחוזי בנצרת. הדיון המחודש התנהל כשנה, עם הפסקות. בני משפחתה של עינב רוגל נכחו בכל הדיונים, וכמובן גם בני משפחתו של גלעד שמן. הדיון עניין גם את העיתונות, ולראשונה התיר בית המשפט להכניס מצלמות לאולם. בסופו של הדיון אושר שוב פסק-הדין של מאסר-עולם על גלעד שמן.
עינב וגלעד סיפור אהבה
עינב רוגל, בת לנורית וגבריאל רוגל מקיבוץ שער הגולן, הכירה את גלעד שמן, בן למרים ובן-ציון שמן, מקיבוץ מעגן. לכאורה סיפור אהבה תמים ופשוט. עינב כתבה שירים בילדותה. היא אהבה את החיים, היתה מלאת חיים, יפה ומוכשרת. חבריו של גלעד מעידים על עינב שהייתה "בחורה שכיף להיות איתה". גלעד, בחור יפה-תואר, בעל עיניים כחולות עמוקות, שירת בצנחנים, ובצבא קרתה לו "תקלה", הוא ירה בנערה ערביה בעזה. במהלך המשפטים שהתנהלו בעקבות האירוע, תמכה בו עינב ואהבתם התחזקה.
בחודש מרץ 1990, מחליטים השניים להתחתן, ועינב כותבת לגלעד:
חמוד שלי,
עוד חודש וחצי אנחנו ביחד לתמיד, אני כמובן כבר חיה בפנטזיה ומדמיינת את החתונה על שפת הכנרת,.
חבר'ה עליזים וצוהלים. ואתה אתי.
אוהבת הכי בעולם
שלך עינב
הקיץ עבר, והחורף החל להעיב על היחסים ביניהם. גלעד גילה אלימות כלפי עינב, החל להכות אותה ולהתייחס אליה כאל רכושו. התנהגותו אל עינב לא היתה שונה מזו של גברים אלימים אחרים. מכות והתנצלות… מכות והתנצלות… עינב לא מספרת על כך לאיש בשלב זה. מאוחר יותר מספרות אחיותיה שהן ידעו אך לא העזו לדבר על כך. הגיע היום של גלעד להשתחרר ושל עינב להתגייס. עינב ביקשה לשרת קרוב לבית והוצבה בצומת צמח. עינב לא יכלה להתראות עם גלעד מדי יום, ולא אחת אירע שהגיעה לחופשה הביתה רק פעם בשבועיים, אולם גלעד היה רץ אליה מידי יום וממתין לה ליד שער הבסיס.
17 בינואר 1991, פורצת מלחמת המפרץ. גלעד מגיע לשער המחנה של עינב, כשהוא חמוש באקדח. הוא דורש ממנה לעזוב את המשמרת והיא מסרבת. הוא מנסה לקחת אותה בכוח. אנשי הצבא חושבים שזהו אירוע חטיפה ויוצאים לעצור אותו. אנשי הבטחון העידו שגלעד התנהג בשעת האירוע כמטורף.
בעקבות האירוע כותבת עינב לגלעד:
ג. שלום, 20/1/91
אני רוצה הפסקה כדי שאוכל לחשוב בשקט ולנשום…
אתה מבטיח לי כל פעם שזה לא יקרה שוב וכל פעם זה קורה. וכל המלים היפות לא נמחקות…
אמרת לי אתמול שנתחתן במרץ. איזה חיים יהיו לי אחרי החתונה. כל דבר קטן שאני אעשה ולא ימצא חן בעיניך, אני אחטוף מכות וקללות…
וגלעד משיב לה:
פושיקון
יש בי צער רב על שהרמתי עליך את הקול והידיים. אני כועס עלי שלא הצלחתי להתגבר על הרגשות והכעס.
אני לא מסוגל להדוף את הקטע הזה ממני וזה דופק לי בראש ובלב כל הזמן.
אוהב אותך ילדה עד כאב
גלעד
בני משפחה וחברים יכלו לראות שזוג הצעירים משדר מצוקה, אך איש לא נקט עמדה, ולא העלה על דעתו שהמצב יתדרדר עד כדי כך.
30 באפריל 1991 – עינב מזעיקה את הוריה לבסיס שבו היא משרתת.
האם: שאלתי אותה: עינב מה קרה? והיא השיבה: אני מפחדת. שאלתי: ממה את מפחדת? תשובתה: אם אותך היו מכים גם את היית מפחדת.
ואז כשישבה במכונית של ההורים היא סיפרה לראשונה שזה זמן רב שגלעד מכה אותה. ושהיא אמרה לו כמה פעמים שהיא רוצה לגמור אתו. הוא צריך לבוא, והיא רוצה שברגע שהוא יגיע, אבא שלה ידבר איתו ויגיד לו שהיא לא רוצה לשמור יותר על קשר.
אביה של עינב מספר: נסענו משם והוא נסע אחרינו. אחרי נסיעה ארוכה הוא נכנס עם האוטו שלו באוטו שלי, על מנת לעצור אותי. כאשר עצרתי הוא יצא מהאוטו, נשכב על מכסה המנוע ולא הסכים שנמשיך לנסוע. ביקשתי ממנו בטוב שיעזוב אותנו. בסופו של דבר נאלצתי להוריד אותו. בסביבתו של גלעד, החברים והמשפחה, חששו שגלעד יעולל לעצמו משהו רע, אך איש לא העלה על דעתו את מה שעמד להתרחש.
29 ביוני 1991 – שבת לפנות ערב, משפחת שמן חוזרת מרעננה מביקור של "ניחום אבלים" בבית משפחת חברו של גלעד שנהרג בקשמיר. הם מורידים את גלעד, הבן, בכפר-רופין. גלעד לוקח אוטו ונוסע לקיבוץ שער-הגולן. כשהוא מגיע לקיבוץ, עינב רואה אותו ומתחילה לברוח. גלעד רודף אחריה עם המכונית. השומר בשער הקיבוץ ראה אותה עוברת לידו מבוהלת, וניסה לעזור לה. עינב לא הסכימה שיודיעו להוריה. כנראה הצליחה לחמוק ממנו. הוא מגיע לחדרה באותו ערב, כמה פעמים. לבסוף הוא נכנס לחדר ומחטט בחפציה. הוא מוצא את יומנה בו הוא מגלה שהיא יוצאת עם מישהו אחר, בחור בשם צחי. גלעד אומר בשחזור: ידעתי שאין לי יותר מה לחיות בלעדיה.
ב- 2.00 בלילה חוזר גלעד לכפר-רופין. הוא עובד שם כשעה, ואז הוא עוזב את המקום. הוא לוקח מכונית של הקיבוץ ללא רשות. גונב אקדח מחברו, עוקף את השומרים של שער-הגולן, חודר לקיבוץ דרך מטעי הבננות ומשם הוא מגיע לחדרה של עינב. עינב נרצחה בחדרה. גלעד ירה כדור בראשה. מה שקרה בתוך החדר ידוע רק מגרסתו של גלעד בעת השחזור של המעשה (בסרט מתאר גלעד את הרגעים שלפני הרצח בפירוט רב,ואת רגע היריה בבלבול רב.)
אמה של עינב מצאה אותה בבוקר בחדרה וכדור ברקתה. האם הבינה מיד מי רצח אותה. לאחר הרצח יצא גלעד מהקיבוץ, מילא דלק בדרך, ונסע עד בית חברו אביב אוחיון בבית זית. בצוהרי אותו יום הוא נעצר.
בד"וח המעצר היבש נאמר:" גלעד בן בן-ציון שמן נעצר ביום א' 1.7.98 בשעה 14.30, על כי רצח את עינב רוגל מקיבוץ שער-הגולן.
עזה כמות אהבה. קשה כשאול שנאה. (שיר השירים ח')
מקרה גבולי – בורדר ליין?
ב1992- הואשם גלעד שמן ברצח עינב רוגל. משפטו התנהל בבית המשפט המחוזי בנצרת. גלעד כפר באשמה וטען כי לא ירה בעינב, אלא לאחר דריכת האקדח נפלטה ירייה. אחר-כך שינה את הגרסה: שניהם התכוונו להתאבד יחד ועינב ירתה בעצמה. לאחר שהוכח שהאקדח הוצמד לרקתה של עינב, ולאחר כל העדויות, דחו השופטים את שתי הגרסאות ולא שללו את האפשרות שגלעד ירה בעינב בשנתה. השופטים קבעו שגלעד פעל בקור-רוח. גלעד הורשע ברצח ונידון למאסר-עולם.
בינואר 1995 תוקן חוק העונשין. סעיף התיקון מאפשר להפחית בעונשו של רוצח אם בעת הרצח היה שרוי בהפרעה נפשית חמורה שהגבילה את יכולתו להימנע מן המעשה. פרקליטיו של גלעד שמן החליטו שמצבו הנפשי בעת הרצח עונה לדרישות תיקון החוק. הם ערערו לבית-המשפט העליון, בעזרת חוות-דעת פסיכיאטרית של ד"ר חווה גאוני שקבעה כי גלעד הוא "בורדר-ליין", אישיות גבולית, שהייתה לו גלישה פסיכוטית בעת ביצוע הרצח. לפיכך טענו שהוא זכאי להפחתה בעונש. בית המשפט העליון לא ביטל את ההרשעה, אך ביטל את גזר-הדין והחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי בנצרת, לדון בעונשו של גלעד.
באפריל 1997 נפתח בנצרת הדיון במצבו הנפשי של גלעד בעת הרצח. לבניין בית המשפט מגיעים באותו בוקר נציגי שתי המשפחות. נורית וגבריאל רוגל אינם מוותרים על אף ישיבה.
אביה של עינב: המשפט מתקיים בלי עינב ואנחנו מייצגים אותה.
אמה של עינב: אם אין עונש מוות במדינה שלנו, ואין, אז שיישב במאסר-עולם כפי שקבוע בחוק.
משפחתו של גלעד מגיעה גם היא לבית המשפט לתמוך בו. חבריו מתגייסים להעיד לטובתו.
הדיון הופך לדיון עקרוני שיכול להכריע בסוגיה של רצח נשים בידי בעליהן או חבריהן. ארגון נעמת שולח לבית המשפט את נציגיו ביניהם עורכת-הדין דפנה בוסתן, והפסיכולוג רוני פיאמנטה.
רוני פיאמנטה אומר למצלמה: אם כל מקרה של "בורדר-ליין" יקבל רשות להרוג, מאה אלף אנשים שמסתובבים שם בחוץ יקבלו מבית המשפט רשות להרוג. גם אנשים אלימים וגבוליים מבחינים במציאות, אך הם בוחרים לקחת את החוק לידיים. הם בוחרים לפגוע, כי הם מרגישים שהפגיעה בהם מצדיקה את הפגיעה באדם אחר.
בשעת המשפט מתקיימת הפגנה של אנשים הטוענים שיש כאן עיוות בחשיבה, כי מרחמים על הרוצח במקום להבין את הקורבן. הדיון התנהל במשך זמן רב. ההגנה מגייסת את עו"ד דרור מקרין. הסניגורים מנסים להגיע להסכמה עם התובעת אסתר גופר שגלעד הוא "בורדר-ליין", ובמקביל לשכנע אותה להפחית את עונשו ל18- שנים. הפרקליטה אינה נכנעת ללחצים. לאחר טענותיו של עו"ד דרור מקרין המגייס את כל כושר השכנוע שלו, מביאה הפרקליטה את טענותיה בנאום ברור ורהוט, המבהיר היטב מדוע אין להקל בעונשו של הנאשם.
ביום זה 29 בדצמבר 1997 , מתיר בית-משפט בפעם הראשונה הכנסת מצלמות לבית המשפט, בעיקר בגלל העניין הציבורי בנושא.
2 במרץ 1998 – חלפה שנה מאז התחלת הדיונים. מגיע יום-הדין. התקשורת מגלה עניין בתוצאות הדיונים.
האם ישאר גלעד שמן במאסר-עולם? האם יופחת עונשו?
הוריה של עינב לפני פסק-הדין: "אם יוחלט על הפחתת עונשו, נראה לנו שתהיה זו דריכה ברגל גסה על קיברה של עינב."
רצח!!! הוא רצח!!! הוא רצח!!!
פסק הדין שהובא על-ידי כבוד השופט יהודה אברמוביץ נשיא בית-המשפט המחוזי בנצרת:
בתאריך 7/8/92 הורשע הנאשם ע"י הרכב זה ברצח. גם אם נצא מנקודת הנחה שיש לנאשם פוטנציאל של גלישה למצבים פסיכוטיים, הגענו למסקנה, לאור התנהגותו של הנאשם בסמוך לירי, בעת הירי, ולאחר ביצוע הירי, שמעשיו ופעילותו של הנאשם באותן נסיבות אינם עולים בקנה אחד עם פעילותו של אדם המצוי בהתקף פסיכוטי התנהגותי. יתר על כן עשיית שימוש בהוראת סעיף 300א' לחוק העונשין יש בה משום מתן לגיטימציה מסויימת להתנהגותו של הנאשם, שבמערכת יחסיו עם המנוחה התנהג כלפיה כאילו הינה רכושו וציפה שתבטל את רצונה האישי בפני רצונו. ומאידך, לא עשה דבר כדי לקבל טיפול נפשי. יש גם לתת משקל רב לעובדה שהנאשם נמנע מלהעיד בפנינו בשלב זה, הואיל והיה מודע לכך שלא יוכל להסביר את מכלול הפרטים שהובהרו בהכרעת הדין שניתנה בזמנו, וחשש שגם שקריו הנוכחיים ייחשבו בבית-המשפט.
לאור כל זאת הננו מחליטים לגזור על הנאשם מאסר-עולם
בניקוי ימי מעצרו מאז יום מעצרו 30.6.91 ועד היום.
זכותו לערער על גזר הדין תוך 45 יום
לבית-המשפט העליון
הנושאים שהסרט עוסק בהם
אהבת נעורים שהופכת לקשר של תלות אובססיבית.
היכולת או חוסר היכולת של בני זוג להיפרד ולהמשיך לתפקד בנפרד.
כוח ושליטה בקשר הזוגי.
יחס הסביבה לאותות מצוקה.
רצח בשם האהבה.
פעילות לפני הצפייה
פרידה מאדם אהוב היא קשה. האדם הנעזב חש תחושות של אבדן. מרגיש כאילו הוא נכשל במשימה חשובה. הדימוי העצמי נפגע. והוא חש, בטעות כמובן, שהוא אינו שווה יותר. הוא כועס, יש לו מצבי-רוח משתנים. מתפרץ על כל שטות.
לפני הצפייה בסרט יעסקו התלמידים בנושא הפרידה. התלמידים יקבלו דף ובו משפטים להשלמה. התלמידים יבחרו שניים שלושה משפטים שהם מעונינים להתייחס אליהם. כדאי להבהיר לתלמידים שלא מדובר כאן על פרידה קצרה. אלא פרידה מבן-זוג אהוב, לאחר תקופה משמעותית בקשר.
פרידה
השלימו את המשפטים:
1) בכל פרידה יש גם קצת…
2) יש בפרידה דברים שאי אפשר להחזיר לאחור, כמו…
3) זה מקל על הכאב כאשר…
4) בין להיות עוזב, או נעזב, הייתי בוחר/ת ב…
5) זו אשליה לחשוב ש…
6) ההחלטה להיפרד…
7) זאת אשליה לחשוב ש…
עם סיום השאלון הקצר יתקיים דיון בכיתה בנושא הפרידה. והתלמידים יעלו רעיונות בעקבות התשובות.
פרידה זה לא סוף העולם
ד"ר זאב וונדרר וטרייסי קאבוט פיתחו שיטה ששימשה בסיס לסדנאות שנערכו בארה"ב שנועדו לאנשים שחוו פרידה קשה ורצו ללמוד איך להתגבר על לב שבור. על פי שיטתם של וונדרר וקאבוט יש דרכים שבהן עובד האדם על עצמו כדי להשתחרר ממועקת הפרידה. הרעיונות של שיטה זו נמצאים בספרם: "Letting Go " שתורגם לעברית ,קיבל את השם "השתחררות", ויצא לאור בהוצאת ביתן ת"א 1994.
עצות לצעירים
1) לדבר על המקרה (עם מורה שאוהבים, עם יועצת בית-הספר, עם חברים או חברות, עם הורים). לא מפני שזה יכול לשנות את עצם העזיבה, אלא משום שזה מאריך את התהליך ולכן נוצרת תחושה שאירוע הפרידה הוא לא כל-כך פתאומי. במחקרים נמצא כי עצם הפתאומיות של ההודעה על הפרידה די בה כדי לפתח אפילו תופעות גופניות לא רצויות.
2) ליזום תהליך של פיוס. לאו דווקא על מנת למנוע את הפרידה, אלא משום שתוך כדי שיחת הבהרה כזאת, נוכחים פתאום לדעת איך האדם שרוצה לעזוב אותנו משקר, מזייף, יש לו דרישות בלתי סבירות מהחברות בינינו וכדומה. כאשר מתבררים לנו כל הדברים הללו, אנו מבינים שגם אנחנו לא רוצים להמשיך קשר בתנאים כאלה. ולכן ההחלטה על פרידה כבר אינה של האחר , אלא של שנינו. ואז כבר אין מקום לשאלות של "מה אני שווה" ו"למה הוא עזב אותי".
3) אם אי אפשר לדבר עם האדם שעזב, מומלץ לא ללכת לחברים, כדי לברר שאלות מן הסוג: למה הוא עשה לי זאת? החברים אינם יודעים את התשובה, כי במקרים רבים גם הוא אינו יודע אותה. בכל קשר יש עליות וירידות, והעזיבה של האדם האהוב עלינו, באה בתקופה של ירידה בקשר מצדו, שלא בהכרח היא תקופה של שפל באהבה מצדנו. לכן זה כואב. אבל בירורים עם אנשים אחרים לא יעזרו.
4) לא מומלץ גם לפנות לחברים בשאלות מן הסוג: "מה קרה?" ו"אינני מבין".
משום שכל מה שמקבלים מהם הם סימפטיה ומחמאועד כמה אנחנו טובים ונהדרים,
וזה לא בגללנו שנעזבנו. אבל כל התהליך הזה איננו אלא מחזק את הדכאון, כי נותן לנו
תגמול טוב לסבל: כמה שאני נהדר שאני סובל, אני כל-כך רגיש, אני מן קרבן שכזה,
עשו לי עוול כל-כך גדול לו יכולנו להיכנס באמת למוחם וליבם של החברים
המחזקים אותנו בדיכאוננו, היינו רואים שהם פשוט משועממים מביטויי הסבל שלנו.
5) מומלץ לנצל את הפרידה כהזדמנות טובה לאדם, לשפר את עצמו.
ללכת לחוגים, ללמוד שפה חדשה, לקנות בגדים חדשים, לשנות את ההופעה, לשנות
תספורת-תסרוקת, ליצור לעצמנו הזדמנויות חדשות.
6) להשתחרר רגשית מכל החפצים של האהוב שעזב.
עושים מזה "פרוייקט שחרור". מחכים ליום מיוחד (יום הולדת, יום ההיכרות, יום חג
כלשהו) לוקחים חופש, נסגרים בבית ומתנתקים מכל העולם. שמים את כל החפצים
בתיבה או בארגז, מתחילים לקרוא מחדש את המכתבים, שומעים שוב ושוב את השיר
שאהבנו יחד. בשעה הראשונה זה עצוב נורא לקרוא את המכתבים. בשעה השנייה
בוכים וחושבים שזה סוף העולם. בשלישית מתחילים לראות את כל הדברים הנסתרים
שלא ראינו קודם, כל מיני שקרים קטנים וזיופים. בשעה הרביעית מסתכלים
על החפצים ומתחילים להשתעמם, וגם רואים שהדברים שכתב או אמר לא היו
כל-כך חכמים וגם לא כל כך רגישים כמו שחשבנו. המוסיקה ששומעים
נון-סטופ מתחילה לעצבן, וכל הרגשות אל האדם שעזב משתנים לכעס, וזה תמיד
עדיף על פני אהבה.
לסוף היום, אחרי שעות רבות, קובעים פגישה עם מישהו שמחבבים, כדי לחגוג את
תהליך השחרור. לפעמים יכול השחרור להימשך יומיים. חשוב מאד לא להפסיק
באמצע, עם משהו כמו שיחת טלפון או פגישה, כי אז התהליך יכול להיות הרסני במקום
שיהיה משחרר.
7)לחזור אל מקומות שהאהבה פרחה בהם. אבל לא לבוא לבד, אלא עם קבוצה
שלמה של אנשים ולעשות דברים מעניינים או נועזים, שימחקו את הזיכרון הקודם.
8)והצעה אחרונה: למשך שלושה חודשים אחרי הפרידה לנתק כליל את הקשר
עם מי שעזב, לא לראות אותו, לא ללכת למקומות שהוא עשוי להיות שם.
(כל העצות הן על-פי שיטתו של ד"ר זאב וונדרר. הרחבה על הנושא תמצאו בספרו: "השתחררות" הוצאת "ביתן" תל-אביב 1994)
השתחררות – Letting Go
סרט קולנוע עלילתי הממחיש את שיטות הפרידה שהועלו כאן. ניתן להשיג את הסרט בספריות הוידאו. שחקנים: ג'ון ריטר, שרון גלס, מייקל פנטיני.
בכיתה מומלץ לצפות רק בקטעים נבחרים מתוך הסרט.
פעילות לאחר הצפייה
הקדמה
הדמויות המרכזיות בדרמה המציאותית שהובאה בסרט, אינן מדברות.
עינב איננה בין החיים ולכן סיפורה מובא ע"י קרוביה. גלעד חי ונושם. ומדבר רק בשחזור. הוא אומר רק משפט אחד משמעותי:
"ידעתי שאין לי יותר מה לחיות בלעדיה".
דברים נוספים אפשר להבין מתוך המכתבים שהובאו בסרט.
הפעילות:
דמו בנפשכם שגלעד ועינב פותחים את פיהם ומדברים לאחר הפרידה ולפני הרצח:
בחרו באחת משתי הדמויות. כיתבו 3 משפטים שיבטאו את מחשבותיה של הדמות.
משפטים לדוגמה:
עינב:
למה הוא מכה אותי, מה עשיתי לו?
אסור לי להינתק ממנו בבת-אחת, הוא מסוגל לפגוע בי.
מה השתנה אחרי שהחלטנו להתחתן?
גלעד:
איבדתי את עינב, זו הייתה אהבה מושלמת, נכשלתי.
אני מרגיש חסר אונים.
אני מגיע אליה שוב ושוב, למה היא לא רוצה לראות אותי.
לסיכום הפעילות:
התלמידים יעלו הצעות שונות ועל-ידי העלאת המשפטים יוכלו לנתח את המצב ולנסות ולהעלות פתרונות למצבים מן הסוג הזה.
ייתכן מאד שיועלו דוגמאות שונות כמו:
סיפור רומיאו ויוליה – האם יש דבר כזה "אהבה טוטאלית".
רצח השחקנית ענת אלימלך בידי חברה, מעצב השיער, שהתאבד לאחר הרצח.
לאור ריבוי מקרי ההתעללות בבני משפחה, ורצח נשים בידי בעליהן או חבריהן פרסמה המחלקה למניעת אלימות במשפחה ב"נעמת" מנשר מיוחד לנערות:
לפני המכה איתור "נורות אדומות" המנבאות אלימות במערכת הזוגית
אם
אם הוא בכל פעם מצטער אחרי שהוא פוגע ואת מקבלת וסולחת.
אם הוא לא מעריך את דעותייך ואת חושבת שאכן אינך ראויה להערכה.
אם הוא מאשים אותך בכל דבר ואת מקבלת כל האשמה.
אם הוא מגביל אותך ואוסר עלייך לעשות דברים שאת אוהבת
ואת נכנעת ומתבטלת.
אם הוא מנסה לשנות אותך, לחנך אותך ואת משתדלת להשתנות למענו.
אם הוא רכושני וקנאי באופן קיצוני ואת מפרשת זאת כאהבה וכתשומת לב.
אם התנהגותו כפייתית ושתלטנית ואת מקבלת אותה.
אם התנהגותו מאופיינת על-ידי מעברים קיצוניים וסוערים ואת מבינה אותו.
אם הוא מתפרץ וזועם בלי כל יחס למהות העניין ואת מאשימה את עצמך.
אם הוא אלים פיזית או מילולית
ואת מצייתת כל הזמן בלי יכולת לעצור ולחשוב לרגע.
אז
פני אלינו, אנחנו פה בכדי לעזור לך. אנחנו בנעמת מאמינות כי אהבה היא שיתוף פעולה, כבוד הדדי, הבנה וקבלה ללא צורך "לחנך", ולציית ולשנות.
לאישה יש קיום משלה
ספרים לעיון ולהרחבה:
- רונית לב-ארי ודליה יאירי, "אסור להרים ידיים! נשים מוכות בישראל" הוצאת קשת 1996.
- איילה מלאך-פיינס, "צילה של האהבה: קינאה רומנטית" הוצאת צ'ריקובר 1992.
רוצח שפל נורא, פרצוף מפחיד, חולה, זבל אמיתי.
השבמחקברגע שהכירה אותו גזרה על עצמה גזר דין מוות, ללא מוצא, ללא מוצא.
רק אם אביה היה מחסל אותו ומשלם על כך בחירותו. זה כתוב על הקירררררררררר!!!!!!!!!