יום שלישי, 24 במרץ 2009

מיניות והחשיפה התקשורתית

ילדים-מבוגרים
מיניות והחשיפה התקשורתית

מין, מיניות, יחסי-מין - הסודות השמורים ביותר בפני הילדים, הם שהעניקו כוח וסמכות למבוגר, ועזרו לו לשמר את הילדות של ילדיו ולשמור על כוחו כבעל-הידע המעניק והסמכותי. לא מדובר כמובן בתקופתנו – שלהי המאה העשרים – אלא בשנים מוקדמות יותר שבהן הייתה התקשורת בינאישית בלבד, ולכל היותר הייתה קיימת בדפוס: עתונים, ספרים.
ניל פוסטמן
בספרו "אובדן הילדות" מתאר ניל פוסטמן את הילדות כתופעה חברתית, ולא כעובדה ביולוגית. מושג הילדות, לדעתו, הוא אחת ההמצאות של תקופת הרנסנס. כעיקרון חברתי וכמצב פסיכולוגי הופיעה הילדות בסביבות המאה ה16-. עד אז נחשבו ילדים כאנשים קטנים, או כמבוגרים קטנים. פוסטמן מסביר את היעדרו של מושג הילדות בתנאי התקשורת ששררו בימי-הביניים. בשל העובדה שרוב האנשים לא ידעו לקרוא, וגם לא נזקקו לכך, הפך הילד למבוגר כבר כשלמד לדבר. כל העסקאות החברתיות החשובות היו כרוכות בתקשורת מילולית ישירה , ולכן היכולת לדבר ולשמוע – המושגת בדרך-כלל בגיל שבע - ציינה את קו הגבול שבין הינקות לבגרות.
באמצע המאה ה15- התרחש מאורע יוצא דופן. מאורע זה לא רק שינה את פני אירופה מבחינה דתית, כלכלית ופוליטית, אלא גם יצר את מושג הילדות, במובנו המודרני. הכוונה כמובן להמצאת הדפוס. פחות ממאה שנים לאחר המצאת הדפוס (בשנת 1450 ), הפכה התרבות האירופית לתרבות של יודעי קרוא, והבגרות הוגדרה בה מחדש. איש לא נחשב כמבוגר אלא אם כן ידע לקרוא. אחרי המצאת הדפוס, כדי להיחשב בוגרים, היה על ילדים להוכיח ידיעת קרוא וכתוב. התעורר צורך להקים בתי-ספר. מאז התפתח והשתכלל מושג הילדות. הילדים זכו במעמד מיוחד, ומצפים מהם שיחשבו, ידברו, יתלבשו, ישחקו וילמדו בדרכים המיוחדות להם.
התקופה שבין השנים 1850 ל1950- מייצגת, לפי פוסטמן, את פסגתו של מושג הילדות. באותה תקופה נעשו באמריקה, ניסיונות שהוכתרו בהצלחה להכניס את כל הילדים לבתי-הספר ולהוציאם מבתי-החרושת. להעניק להם בגדים, ריהוט, ספרות, משחקים ועולם חברתי משלהם. במאות חוקים הוגדרו הילדים כשונים מהותית מהמבוגרים. נקבע להם מעמד מועדף, וניתנה להם הגנה מפני גחמותיהם של המבוגרים. הילדות העניקה לילדים זכויות, אך גם מנעה מהם מידע, ככל שלמבוגרים הייתה שליטה הוקנה המידע לילדים בהדרגה, ובדרכים שנחשבו קליטות מבחינה פסיכולוגית. קיומה של הילדות היה תלוי בעקרונות של מידע מווסת ולימוד הדרגתי. כל זה נתן למבוגרים גם שליטה וכוח סמכותי על ילדיהם.
המצאות טכנולוגיות שתחילתן בהמצאת המורס ואשר המשכן הוא המצאת המצלמה, הטלפון, הפטפון, סרט הקולנוע, הרדיו, הטלוויזיה, המחשב והאינטרנט, כל אלה מהווים חלק מתהליך בלתי-נמנע של הפיכת המידע לבלתי ניתן לשליטה. בתנאים חדשים אלה אין המבוגרים יכולים להמשיך להתייחס אל ילדיהם באותה דרך מסורתית של שליטה סמכותית על מקורות המידע, והעברתו אליהם באופן מבוקר והדרגתי.
ואם אין ביכולתם למנוע, לעצור, לצנזר, או לפקח על זרימת המידע, מה יקרה אם יגיע אל הילד מידע לא רצוי, בענייני מין, מיניות, יחסי-מין? אם ידע הוא כוח – האם עצם הידיעה תעניק לצעירים כוח? האם הידיעה תגרום להם להתנהגות לא רצויה בענייני מין?
"אצלנו בבית לא דיברו על מין",
"אני חושב שהורי לא עשו את זה!"
"אולי הם עשו את זה פעמיים, הרי אחי ואני נולדנו, לא?"
עד כמה שזה נשמע תמוה, משפטים כאלה אינם נשמעים זרים לילידי שנות הארבעים והחמישים בארץ, ילידי דור ה"טאבו".
הוריהם לא דיברו על מין, את רוב המידע הם שאבו מחברים שגם הם לא ידעו הרבה, וניזונו משמועות,לא תמיד נכונות. להורים קשה היה להתייחס אל ילדיהם כאל יצורים תבוניים ומיניים שמן הראוי לחנכם למיניות, כמו בכל נושא אחר. הילדים לא התייחסו להוריהם כאל מי שמסוגלים לקיים יחסי-מין מכיוון שהמין נחשב לחטא, או משהו לא נקי, או דבר שיש להתבייש בו.

ספרי הדרכה לילדים ולצעירים לא פורסמו כלל, פה ושם אפשר היה למצוא ספרי הדרכה למבוגרים שעסקו בהיגיינה בעיקר, ורק מעט במין ובמיניות. כמעט לא היה בית שבו לא נמצא ספר אחד שהיה עטוף בנייר עיתון או בכל הסוואה אחרת, שמקומו לא היה בהכרח על מדף הספרים, אלא מאחורי ערמת בגדים בארון, או מתחת למצעים. "כדי שהחומר הסודי לא יגיע לידי הילדים חלילה ויתגלו בפניהם כל הסודות טרם זמנם!!!"
הסברה מינית ולא חינוך מיני
בבתי-הספר לא היו שיעורים בחינוך-מיני אלא הסתפקו בשיעורים אחדים של הסברה מינית שהחלו לא לפני גיל 13-12, הגיל שבו הבנות עומדות לקבל ווסת וגם הבנים מתקרבים לגיל של התרחשות שינויים מיניים בחייהם. בדרך-כלל הייתה אחות בית-הספר מסבירה לבנות על הווסת. את הבנים שלחו באותו שעור למקום אחר, והללו כמובן הסתקרנו מאד לדעת מדוע אינם זוכים ל"טיפולה של האחות". לבנים עצמם לא הסבירו כי קשה היה למבוגרים להגדיר את "האירועים המוזרים" שעוברים על בנים עם התבגרותם. ככל שהתבגרו הצעירים, כן הלכה וגברה מבוכתם של המבוגרים. מטעם זה גם נמנע מן הצעירים המידע והחינוך שהיה צריך לזרום אליהם מהמחנכים ומההורים, באופן טבעי.
ספרים בחינוך מיני
מעקב אחר שמות הספרים בחינוך-מיני שיצאו לאור בישראל יתן לנו תמונה מעניינת על התפיסות בציבור וההתייחסות לנושא המיניות:
1927 – "כיצד אספר לבני… (שיחה בשאלת המין) נכתב ע"י ד"ר י. נורמן. נדפס מחדש ב1988- בהוצאת "ספרים גנובים" (ספר נדיר לזמנו) עוסק הרבה בפרפרים ובציפורים, ומעט מאד בחינוך מיני.
1941 - "החינוך המיני" – ספרם של המחנכים צבי זהר ושמואל גולן, ספר
יוצא-דופן לתקופתו, בעל תפיסות מתקדמות. עוסק במיניות מגיל הינקות. מביא דפוסי חינוך למיניות בתנועה הקיבוצית.
1966 - "לא החסידה!" מדריך לגיל ההתבגרות מתורגם מאנגלית, נכתב ע"י לואיס פמברטון. השם באנגלית זהה:"The Stork Didn’t Bring You ” . על עטיפתו האחורית של הספר כתוב: " ספר יסודי וגלוי על בעיות המין של גיל ההתבגרות העונה בשלמות ובשפה פשוטה על כל השאלות האינטימיות המטרידות את המתבגרים ואת הוריהם כאחד.
1967 – "על המין – מה תספר לילדיך?" נכתב ע"י אדי סויסדורף ותורגם לעברית ע"י יואב הלוי. על גב הספר כתוב: "ספר זה מיועד להורים הרוצים לדעת איך לספר לילדיהם על המין. במוקדם או במאוחר ניצב כל הורה פנים אל פנים עם בעיית החינוך המיני."
1968 - "סוד הנעורים" –מדריך לגיל ההתבגרות נכתב ע"י זאב סגל, עוסק ברגשות, חברות, התמורות בגיל ההתבגרות, פרייה ורבייה, בריאותנו ועוד. בדברי ההקדמה לספר הוא פונה לבני הנוער ומתנצל בשם המבוגרים: גם בהם(במבוגרים)נשתרשו מעצורים, בעל-כורחם, היות וגם להם – בעת היותם בגילכם, לא היה אדם קרוב אשר איתו יכולים היו לשוחח.
1969 – "כל מה שרצית לדעת על המין … ולא העזת לשאול… ספרו של ד"ר דייויד רובן. שאלות ותשובות בנושאי המין. נועז למדי לזמנו. קהל היעד שלו צעירים מגיל החטיבה העליונה ואילך ומבוגרים ועסק בנושאים כמו: אימפוטנציה, פריגידיות, הומוסקסואליות, אוננות, זנות, פיקוחה על הילודה, הפלות, מחלות-מין.
1971 – "מאחורי עלה התאנה" נכתב ע"י ד"ר לנצט בעברית, השם עדיין רומז בלבד אך הספר עוסק במגוון רחב של נושאים הקשורים במיניות האדם: באברי המין, הפריה והיריון, ההתבגרות המינית, יחסים ביןהמינים, מניעת היריון, מחלות ועוד.
1971 -"חינוך מיני לנוער" – נכתב ע"י ד"ר עמנואל חיגר. באותה שנה נדפסה יותר ממהדורה אחת, מה שמעיד על הצורך העצום בספר זה, הספר חי על המדף עד ימינו אלה. השם מעיד על הכוונות, אין צורך להסתתר יותר, הכל על השולחן: ההתפתחות בגיל ההתבגרות, שאלות ותשובות הקשורות באנטומיה, פיזיולוגיה, התנהגות מינית, התנהגות נפשית, מין וחברה.
1971 - "בין הורים לבני-עשרה" ספרו של חיים גינות . הספר עוסק בבעיות היסוד בתקשורת בין בני-הנעורים למבוגרים. מובאות בו גם עצות מעשיות ושימושיות בנושאים: משמעת, חינוך-מיני וערכים. חינוך-מיני מתחיל להוות חלק ממערך חיים שלם ולא נושא מסתורי.
1973 - "הכל התחיל בנשיקה" נכתב ע"י צביה גרנות. סיפור הומוריסטי לבני הנעורים העוסק בשאלות שונות מעולמם, כמו מיניותם או מיניות בכלל.
1974 - "אמנות האהבה" ספרו של אריך פרום. ספר פסיכולוגי המציג השקפה כוללת המתארת את האהבה כאמנות וכערך בפני עצמו.
1974 – "איזה מין אנחנו?" ספרה של אסתר קל המיועד למתבגרים הצעירים החל מכיתות ה' –ו'. הספר עשוי כשיחות של מדריכה עם מתבגרים כבני 14-12, מתוך רגישות לדינמיקה בקבוצה. בשיחות דנים בנושאים המעסיקים ילדים בראשית ההתבגרות כגון: בנים ובנות, יחסי-מין והיריון. בספר איורים ותצלומים והוא משלב מידע אובייקטיבי עם עמדות ערכיות.
מתחילים להיפתח
בסוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים מופיעים ספרים רבים וגלויים יותר, נמנה כמה מהם בקיצור: "אסתר על הקו" – אסתר קל, “הנשיקה הראשונה" –יורם טהר-לב, "מאין באתי?" – פיטר מייל, "מה זה בן? מה זו בת?"- ס.וקסמן "מה קורה לי?"- פיטר מייל, "מנין באים תינוקות?"- מ. שפילד, "תינוק נולד לנו"- פר הולם קנודסן (גרסה עברית רוני שטרקשל ושלמה בר-לב)
בתחילת שנות השמונים,ספרי ההדרכה למבוגרים עסקו במין בראש פתוח, בהנאה, ובחדווה. כך הופיעו הספרים: "קשר ההנאה" – של מאסטרס וג'ונסון העוסק בחיי הנישואין ובמין בחברה המודרנית, חיפוש ההנאה המינית בין בני-זוג, השפעת שחרור האשה על הגבר, מין מחוץ לנישואין ועוד. "חדוות המין" (1977) מלווה באיורים (The Joy of Sex ) מאת ד"ר אלכס קומפורט, ואחריו "עוד חדווה" (1984).
חדוות המין-מין בראש פתוח
על גב ספרו של ד"ר אורי וורניק " מין בראש פתוח" – נושאים בחוויה המינית (1987 הוצאת "כתר") כתוב: "מין בראש פתוח" אינו תרגום של אחד מאוספי המרשמים (האמריקניים לרוב) בנוסח "איך להיות מאהב נפלא בקלי קלות". זהו ספר שאלות ותשובות מקורי, שנכתב לישראלים…… ועוד: גישתו של המחבר למין פתוחה ואנושית. הוא כותב על המין בקריצה, אולי באירוניה, אך הדברים מבוססים על נסיון קליני ממושך בטיפול מיני ועל המחקרים העדכניים ביותר.
בשנת 1986 יצא ספרן של זיוית אברמסון ורותי לויאב: "מין זה לא רק SEX" -אנשים משוחחים על חיי המין שלהם. ועל גב הספר כתוב עוד: מין זה לא רק סקס. מין זה קשר, זו הבנה, זו אהבה, זו כמיהה – זה עוד הרבה דברים. וזה סודי. על זה לא מדברים. אווירת הפתיחות הסתמנה ומצאה ביטוי גם בספרי ההדרכה לבני הנעורים: ד"ר אהרון בלוך, רופא בכיר במחלקת ילדים בביה"ח באשקלון החל לענות לשאלות צעירים ב"מעריב לנוער", החומר רוכז בספרו "על בנים ועל בנות" ויצא במהדורה ראשונה בשנת 1982, ספר זה והתשובות הגלויות לבני-הנוער, היוו פריצת דרך בהתייחסות הגלוייה למיניות גם בהדרכת ילדים ובני-נוער.
הספר עוסק בנושאים רבים, וביניהם נושאים שעד אז לא טופלו בגלוי, כמו: אוננות, קיום יחסים לפני הנישואין, הומוסקסואליות, מניעת הריון ועוד. בסדרה זו יצאו שלושה ספרים נוספים.
אפשר לדבר על זה - זה לא סוד
בסוף שנות השמונים ובשנות התשעים רבים הם הספרים הפונים ישירות אל בני-נוער, הכותבים מתייחסים אל הצעירים כאל קהל קוראים שלא זקוק יותר למתווכים, אלא מסוגל לקרוא ולהבין בעצמו, גם את הסודות שפעם היו כמוסים ביותר. באופן טבעי אי אפשר להסתיר עוד את אשר גלוי וידוע לכל. ולכן כדאי להתייחס לעניין בטבעיות.
נציג כאן את שמותיהם של כמה מהספרים הללו:
1987 – "זה לא סוד" – דפנה שריר – סיפור אהבה בין ביצית ששמה "עו" לבין זרע ששמו "בר" היוצרים יחד "עובר". ספר המיועד לגיל הרך.
1989 - "אילת מקבלת" –סיפור על ילדה שמתחילה להתבגר – דפנה שריר
1990 – "מין גיל כזה" ספרן של גילה ברונר וחנה ליבנה.
1990 – "באיזה גיל זה מתחיל?"-סיפור על התבגרות מינית של בנים ובנות-דפנה שריר.
1991 – "מותר לשאול הכל" – ילדים שואלים בענייני מין ודפנה שריר משיבה.
1992 – "כל אחד עובר את זה" – גילה ברונר וחני ליבנה.
הקו המשתקף בהופעת הספרים בתחום זה מקביל לתופעות חברתיות שהתחילו רווחות ולמחקרים מדעיים הקשורים במיניות. ובמקביל לכך לגילויים מדעיים, ולפיתוח אמצעי המניעה שפתחו דרך להנאה ולחדווה שבמין.
ועדיין נשאלת השאלה: האם הכל מדברים באותם קולות כאשר הם מתייחסים למיניות האדם? האם באמת יש פתיחות בחברה לשוחח כמעט על כל נושא? האם מסוגלים המחנכים לשוחח עם תלמידיהם בנושאי מין, כפי שהם משוחחים על כל נושא ערכי אחר?לאור השינויים החברתיים שעוברת החברה שלנו, בשלושים השנה האחרונות, יש מקום לחינוך מיני בביה"ס. החינוך המיני צריך להיכנס במקום שבו קיימים "בלבול ומסר כפול".

הקוטב החיובי
1.מין הוא חוויה מרגשת, מענגת ומושכת (כמו בסרטים).
2. מין הוא דבר טוב ונעים. הוא רצוי, מעניין, מושך ומקובל.
3. יש צעירים הנמשכים למין ונהנים ממנו (בעלי הידע?!)
4. תהליכי הקשר המיני מתחילים מגיל צעיר כתהליך טבעי ונורמלי ומקור להנאה.
5. המערכת הממסדית תומכת בהתפתחות המיניות מייעצת ומלמדת.
6.הגורמים המעודדים ליברליות מינית גברו: תקשורת פתוחה, בידור, הסברה, אמצעי מניעה קלים להשגה, סרטים אירוטיים בקולנוע, ופורנוגרפיה בקלטות.
הקוטב השלילי
1.מין קשור לרתיעה, בושה, צניעות פחד או גועל (סודיות, לחישות, סומק)
2. מין הוא מסוכן, מגעיל, מלוכלך, חולני, אסור ובעייתי.
3. לקשר המיני נלווים סיכונים ובעיות, חשש מהריון לא רצוי, אמצעי מניעה מחלות.
4. המערכת הממסדית אוסרת ומזהירה ולעתים מצנזרת.
5. הטיפול בתופעות השליליות, החינוך והסברה המינית נשארו שמרנים ומועטים ואינם עונים על הצרכים הקיימים בשטח.
חינוך מיני ולא רק הסברה מינית
לא במקרה דובר כאן על "חינוך מיני" ולא על "הסברה מינית".
הסברה מינית – מטרתה למסור לשומע פרטי ידע מעודכן אודות המין והיחסים בין המינים. היא דייקנית, יבשה ומדעית.
חינוך מיני – תהליך שמטרתו העיקרית לשפר חייו ומיניותו של האדם בכל גיל. תהליך זה יעצב עמדותיו, תוך התחשבות במקצב האישי שלו.
אין צורך להסביר עוד על המין והמיניות במובן של גילוי הסודות הנסתרים. המידע מצוי וזמין לכל דורש, גם לילדים, בספרים, בסרטי קולנוע, על קלטות וידאו ועוד. המבוגרים אינם יכולים לשלוט עוד במידע ולמנוע אותו מן הילדים ולכן תפקיד ההסברה הוא די שולי. ההורים המורים והמבוגרים האחרים מהווים מודל חיקוי לצעירים. התנהגות טבעית וחסרת פניות בתפיסת המיניות תשדר לצעירים התנהגות מינית חיובית ותעניק להם את היכולת לשוחח בינם לבין עצמם על היחסים ביניהם, על איפוק, על שמירת כבודו של בן או בת-הזוג, על הדדיות ביחסי קירבה ועוד.
אולי כדאי לנו, החברה המערבית המתקדמת והנאורה להביט לעבר החברות השבטיות, באיים נידחים, וביערות המרוחקים, שלכאורה נראים לנו מפגרות ופרימיטיביות, ולבחון את התנהגותם בענייני מין. שם הצעירים לומדים מזקני השבט איך לקיים יחסי-מין, מהן הנורמות לגבי מין בשבט, ומה לא כדאי לעשות.

אין תגובות:

פרסום תגובה