מי מפחד מפורנוגרפיה?
או: המהות הפורנוגרפית וגבולות הארוטיקה
מעשה באב ובנו המתבגר שישבו בבית, וצפו בסרט טלוויזיה, מעשה שבשגרה. השניים נינוחים, טועמים מן החטיפים שעל השולחן ומחליפים דעות על השחקנים. לאחר כמה דקות מורגש מתח באוויר, זוג השחקנים מתעלס, מד-המתח עולה, משתררת שתיקה מביכה. האב והבן צופים במשותף בסצינת התעלסות חושפנית למדי. הבן מסמיק ונע במקומו בחוסר נוחות. האב צופה בסצינה ושותק. לפתע מפלחת את האוויר קריאתו של הבן: "איזה אבא אתה? מדוע אתה נותן לי לצפות בסצינה הזאת? מדוע אינך שולח אותי מהחדר? זוהי פורנוגרפיה!" האב מופתע מהלהט של בנו. לוחץ על השלט ומכבה את מכשיר הטלוויזיה. "אני לא מבין מדוע אתה כועס עלי, אני לא חושב שזוהי פורנוגרפיה! הזוג הזה נמצא יחד כבר זמן רב התפתחה ביניהם אהבה. הם מתעלסים בחום ובאהבה, מכבדים אחד את השני מתרחש ביניהם קשר ארוטי יפה ונעים".
מהסיטואציה הזו עולות שאלות רבות. לא בכולן נדון כאן. האב נקט עמדה, והבהיר לבנו את גבולותיו, הוא הפעיל אינטואיציה טבעית ולא נבהל מתגובת בנו. על-ידי תשובתו עזר לבנו להבחין בין ארוטיקה ופורנוגרפיה.
אנו, המבוגרים והמחנכים חייבים להגדיר לעצמנו את המושגים: "פורנוגרפיה וארוטיקה". כדי לבדוק את הגבולות, צריך לקבל כלים להבחנה. כל זאת כדי שנוכל לעזור למתבגרים, הנמצאים בשלבים של גיבוש זהותם המינית, להתמודד עם החשיפה שבה הם נתקלים בקולנוע, בטלוויזיה, בספרים.
או: המהות הפורנוגרפית וגבולות הארוטיקה
מעשה באב ובנו המתבגר שישבו בבית, וצפו בסרט טלוויזיה, מעשה שבשגרה. השניים נינוחים, טועמים מן החטיפים שעל השולחן ומחליפים דעות על השחקנים. לאחר כמה דקות מורגש מתח באוויר, זוג השחקנים מתעלס, מד-המתח עולה, משתררת שתיקה מביכה. האב והבן צופים במשותף בסצינת התעלסות חושפנית למדי. הבן מסמיק ונע במקומו בחוסר נוחות. האב צופה בסצינה ושותק. לפתע מפלחת את האוויר קריאתו של הבן: "איזה אבא אתה? מדוע אתה נותן לי לצפות בסצינה הזאת? מדוע אינך שולח אותי מהחדר? זוהי פורנוגרפיה!" האב מופתע מהלהט של בנו. לוחץ על השלט ומכבה את מכשיר הטלוויזיה. "אני לא מבין מדוע אתה כועס עלי, אני לא חושב שזוהי פורנוגרפיה! הזוג הזה נמצא יחד כבר זמן רב התפתחה ביניהם אהבה. הם מתעלסים בחום ובאהבה, מכבדים אחד את השני מתרחש ביניהם קשר ארוטי יפה ונעים".
מהסיטואציה הזו עולות שאלות רבות. לא בכולן נדון כאן. האב נקט עמדה, והבהיר לבנו את גבולותיו, הוא הפעיל אינטואיציה טבעית ולא נבהל מתגובת בנו. על-ידי תשובתו עזר לבנו להבחין בין ארוטיקה ופורנוגרפיה.
אנו, המבוגרים והמחנכים חייבים להגדיר לעצמנו את המושגים: "פורנוגרפיה וארוטיקה". כדי לבדוק את הגבולות, צריך לקבל כלים להבחנה. כל זאת כדי שנוכל לעזור למתבגרים, הנמצאים בשלבים של גיבוש זהותם המינית, להתמודד עם החשיפה שבה הם נתקלים בקולנוע, בטלוויזיה, בספרים.
הגדרות
הגדרות מילוליות ומילוניות:
המקור: "ארוס" במיתולוגיה היוונית = אל האהבה.
ארוטי: … של אהבה מינית.
ארוטיות: אהבה מינית, תשוקה
ארוטיקה: 1. יסוד האהבה והתשוקה המינית ביצירה ספרותית או אמנותית.
2. שירת-אהבה, שירי דודים.
פורנוגרפיה: מורכבת משתי מילים. הפרוש המילולי אומר מעט מאד.
פורנו-ביוונית נואף, ניאוף, או זנות. גרפיה- כתיבה.
הגדרה מילונית: ספרות זימה, ספרות הגודשת אירועים ותמונות מחיי המין.
(מילון אבן-שושן).
פורנוגרפי: שיש בו פורנוגרפיה. גדוש ניבולי פה ותיאורים גסים, ביחוד על רקע
מיני, המנוגדים למוסר החברתי והנימוס המקובל. (אבן-שושן)
ההגדרות המילוליות דורשות מאיתנו הסברים נוספים: מהי זימה? אלו מלים נחשבות לניבולי-פה? מתי תיאורים מילוליים הם גסים? והעיקר מהו המוסר החברתי והנימוס המקובל? מי קובע את המוסר החברתי? מהו נימוס מקובל? באילו חברות?
לא במקרה טבע מי שטבע את הביטוי: פורנוגרפיה היא עניין של גיאוגרפיה.
הגדרות מילוליות ומילוניות:
המקור: "ארוס" במיתולוגיה היוונית = אל האהבה.
ארוטי: … של אהבה מינית.
ארוטיות: אהבה מינית, תשוקה
ארוטיקה: 1. יסוד האהבה והתשוקה המינית ביצירה ספרותית או אמנותית.
2. שירת-אהבה, שירי דודים.
פורנוגרפיה: מורכבת משתי מילים. הפרוש המילולי אומר מעט מאד.
פורנו-ביוונית נואף, ניאוף, או זנות. גרפיה- כתיבה.
הגדרה מילונית: ספרות זימה, ספרות הגודשת אירועים ותמונות מחיי המין.
(מילון אבן-שושן).
פורנוגרפי: שיש בו פורנוגרפיה. גדוש ניבולי פה ותיאורים גסים, ביחוד על רקע
מיני, המנוגדים למוסר החברתי והנימוס המקובל. (אבן-שושן)
ההגדרות המילוליות דורשות מאיתנו הסברים נוספים: מהי זימה? אלו מלים נחשבות לניבולי-פה? מתי תיאורים מילוליים הם גסים? והעיקר מהו המוסר החברתי והנימוס המקובל? מי קובע את המוסר החברתי? מהו נימוס מקובל? באילו חברות?
לא במקרה טבע מי שטבע את הביטוי: פורנוגרפיה היא עניין של גיאוגרפיה.
כלי חשיבה
ההגדרות המילוניות התייחסו בעיקר לספרות. אך מה עם תמונות וקולנוע? כאשר אנו מדברים על ארוטיקה אנו מתכוונים בעיקר למסר חזותי, העוסק בגוף האדם, בעירום, בהתנהגות מינית טבעית, ובגילוי רגשות אהבה וחיבה.
כאשר מדברים על פורנוגרפיה מדברים על ביטול הרגש, יחס אינסטרומנטלי לאיברים, צפיה בחלקי גוף מוגדלים ללא פרופורציה, תנועות מצלמה החושפות איברים מוצנעים, מגדילות אותם, ומעבירות מסרים בוטים ובמידה רבה גם מביכים. הפורנוגרפיה מתבטאת באלימות ובהשפלה מינית, בעיקר כלפי נשים.
ד"ר טוביה זקהם, פסיכיאטר בבית-החולים "שלוותה", פיתח לפני מספר שנים כלי חשיבה, שהציג בפני מורים ומחנכים, יועצים ואנשי החינוך המיני.
לדעתו, ההבחנה בין ארוטיקה ופורנוגרפיה תהיה ברורה אם נקביל אותה לחוקיות של החשיבה האנושית.
החשיבה האנושית מורכבת משתי רמות:
חשיבה פרימרית- ראשונית, תהליך חשיבה שמתרחש, באופן רגיל ופיזיולוגי בתקופת הילדות ובחלום. בחשיבה הזו אין ממדים של זמן ומרחב, אין איסורים, אין גבולות הגיוניים. כאשר הילד גדל הוא רוכש לאט לאט את החשיבה הסקונדרית – השיניונית. הוא מתחיל להפנים את משמעות המושג "לא", ולומד לעשות סדר בעולמו, מה כן ומה לא, מה מותר ומה אסור. מתפתחת החשיבה השיפוטית, הוא רוכש את מגבלות הזמן והמקום, ולומד היכן עוברים הגבולות.
רוב האנשים המבוגרים חושבים חשיבה סקונדרית, יש להם גבולות, הם מבינים מה מותר ומה אסור, מבינים את מגבלות הזמן והמרחב. אנשים שאינם מפתחים חשיבה כזו, או שמאבדים אותה במהלך חייהם הם חולי הנפש.
הפורנוגרפיה מדברת בשפה הפרימרית. אין לה חוקים של מותר ואסור. אין הגבלה לגבי המושגים הקובעים נורמות במיניות אדם: מי עושה מה, למי? אין הגבלה לגבי הנסיבות שבהן מתרחשים הדברים. אין עניין של הסכמה או אי הסכמה לנעשה. אין דו-שיח. חסרים מרכיבים רגשיים, למעשה יש מצב של ביטול הרגש. בסרט הפורנוגרפי יש תמיד קורבן, בדרך-כלל אישה.
השפעת הצפייה בפורנוגרפיה על נוער מתבגר
על פי גישתו של ד"ר טוביה זקהם: המתבגרים נמצאים בתהליך גיבוש הזהות המינית והרגשית. רפרטואר הרגשות שלהם איננו מגוון. הם נעים בין הקצוות: שחור – לבן, שמח – עצוב. התנועה בתוך הרגש היא קטנה. יש קושי במעברים מסוג רגש אחד לאחר. האינפורמציה של המתבגרים על חיי המין מגיעה ממקורות שונים, מתוך קריאה, שיחות עם חברים, סרטי קולנוע ועוד. הצפייה בסרטים פורנוגרפיים עלולה להקנות לצעירים מושגים מוטעים על חיי האהבה. קריקטורה של חיי האהבה. הם עלולים לתפוס את הקריקטורה כמקור, משום שהם עדיין לא מכירים את המקור, מתוך ניסיון אישי.
האדם מטבעו לא נולד לנהוג באלימות מינית, הוא אינו לומד מתוך חיי היום-יום להתייחס לזולתו התנהגות טכנית וגסה. לעתים מתוך חוסר ידע או מחוסר במקורות מידע מהימנים הוא מגיע לחומר פורנוגרפי ויש חשש שהוא יחקה את ההתנהגויות שבהן צפה.
החומר הפורנוגרפי במהותו נועד לקהל המבוגרים. מבוגרים המקיימים יחסי-מין במשך שנים רבות נזקקים לגורמים חיצוניים שיעשירו את חיי המין שלהם, ויעזרו להם לגוון את חייהם. חומר זה לא נועד לצעירים שלא קיימו יחסי-מין.
החשיפה של צעירים ל"סרטים כחולים" יכולה ליצור בעיות שונות:
1)בשלב גיבוש המיניות יכולים הצעירים לקלוט מסרים בעייתיים היכולים להצטייר בעיניהם כמטרה נכספת. ייתכן והם ירצו להגשים שאיפות בלתי ניתנות להשגה עקב מסרים מסולפים שקיבלו בצפייה בחומר פורנוגרפי.
2) במקרים רבים הפורנוגרפיה מביאה מסר קשה של שילוב בין אלימות ומין.
3) נשים מוצגות כאובייקטים מיניים, כחפצים. לעתים גם איבריו של הגבר מוצגים בניתוק מראשו ומגופו. מסר אינסטרומנטלי קשה הבולם חיי רגש.
4)החומר הפורנוגרפי מציג מידע שגוי אודות המיניות. לא מתקיים קשר רגשי. הראש והלב שהם המנוע לקשר המיני אינם מחוברים לפעילות. המגע העדין, היחס האנושי, המילים המלטפות, המשפטים החמים והאוהבים – לכל אלה אין מקום בפורנוגרפיה.
ההגדרות המילוניות התייחסו בעיקר לספרות. אך מה עם תמונות וקולנוע? כאשר אנו מדברים על ארוטיקה אנו מתכוונים בעיקר למסר חזותי, העוסק בגוף האדם, בעירום, בהתנהגות מינית טבעית, ובגילוי רגשות אהבה וחיבה.
כאשר מדברים על פורנוגרפיה מדברים על ביטול הרגש, יחס אינסטרומנטלי לאיברים, צפיה בחלקי גוף מוגדלים ללא פרופורציה, תנועות מצלמה החושפות איברים מוצנעים, מגדילות אותם, ומעבירות מסרים בוטים ובמידה רבה גם מביכים. הפורנוגרפיה מתבטאת באלימות ובהשפלה מינית, בעיקר כלפי נשים.
ד"ר טוביה זקהם, פסיכיאטר בבית-החולים "שלוותה", פיתח לפני מספר שנים כלי חשיבה, שהציג בפני מורים ומחנכים, יועצים ואנשי החינוך המיני.
לדעתו, ההבחנה בין ארוטיקה ופורנוגרפיה תהיה ברורה אם נקביל אותה לחוקיות של החשיבה האנושית.
החשיבה האנושית מורכבת משתי רמות:
חשיבה פרימרית- ראשונית, תהליך חשיבה שמתרחש, באופן רגיל ופיזיולוגי בתקופת הילדות ובחלום. בחשיבה הזו אין ממדים של זמן ומרחב, אין איסורים, אין גבולות הגיוניים. כאשר הילד גדל הוא רוכש לאט לאט את החשיבה הסקונדרית – השיניונית. הוא מתחיל להפנים את משמעות המושג "לא", ולומד לעשות סדר בעולמו, מה כן ומה לא, מה מותר ומה אסור. מתפתחת החשיבה השיפוטית, הוא רוכש את מגבלות הזמן והמקום, ולומד היכן עוברים הגבולות.
רוב האנשים המבוגרים חושבים חשיבה סקונדרית, יש להם גבולות, הם מבינים מה מותר ומה אסור, מבינים את מגבלות הזמן והמרחב. אנשים שאינם מפתחים חשיבה כזו, או שמאבדים אותה במהלך חייהם הם חולי הנפש.
הפורנוגרפיה מדברת בשפה הפרימרית. אין לה חוקים של מותר ואסור. אין הגבלה לגבי המושגים הקובעים נורמות במיניות אדם: מי עושה מה, למי? אין הגבלה לגבי הנסיבות שבהן מתרחשים הדברים. אין עניין של הסכמה או אי הסכמה לנעשה. אין דו-שיח. חסרים מרכיבים רגשיים, למעשה יש מצב של ביטול הרגש. בסרט הפורנוגרפי יש תמיד קורבן, בדרך-כלל אישה.
השפעת הצפייה בפורנוגרפיה על נוער מתבגר
על פי גישתו של ד"ר טוביה זקהם: המתבגרים נמצאים בתהליך גיבוש הזהות המינית והרגשית. רפרטואר הרגשות שלהם איננו מגוון. הם נעים בין הקצוות: שחור – לבן, שמח – עצוב. התנועה בתוך הרגש היא קטנה. יש קושי במעברים מסוג רגש אחד לאחר. האינפורמציה של המתבגרים על חיי המין מגיעה ממקורות שונים, מתוך קריאה, שיחות עם חברים, סרטי קולנוע ועוד. הצפייה בסרטים פורנוגרפיים עלולה להקנות לצעירים מושגים מוטעים על חיי האהבה. קריקטורה של חיי האהבה. הם עלולים לתפוס את הקריקטורה כמקור, משום שהם עדיין לא מכירים את המקור, מתוך ניסיון אישי.
האדם מטבעו לא נולד לנהוג באלימות מינית, הוא אינו לומד מתוך חיי היום-יום להתייחס לזולתו התנהגות טכנית וגסה. לעתים מתוך חוסר ידע או מחוסר במקורות מידע מהימנים הוא מגיע לחומר פורנוגרפי ויש חשש שהוא יחקה את ההתנהגויות שבהן צפה.
החומר הפורנוגרפי במהותו נועד לקהל המבוגרים. מבוגרים המקיימים יחסי-מין במשך שנים רבות נזקקים לגורמים חיצוניים שיעשירו את חיי המין שלהם, ויעזרו להם לגוון את חייהם. חומר זה לא נועד לצעירים שלא קיימו יחסי-מין.
החשיפה של צעירים ל"סרטים כחולים" יכולה ליצור בעיות שונות:
1)בשלב גיבוש המיניות יכולים הצעירים לקלוט מסרים בעייתיים היכולים להצטייר בעיניהם כמטרה נכספת. ייתכן והם ירצו להגשים שאיפות בלתי ניתנות להשגה עקב מסרים מסולפים שקיבלו בצפייה בחומר פורנוגרפי.
2) במקרים רבים הפורנוגרפיה מביאה מסר קשה של שילוב בין אלימות ומין.
3) נשים מוצגות כאובייקטים מיניים, כחפצים. לעתים גם איבריו של הגבר מוצגים בניתוק מראשו ומגופו. מסר אינסטרומנטלי קשה הבולם חיי רגש.
4)החומר הפורנוגרפי מציג מידע שגוי אודות המיניות. לא מתקיים קשר רגשי. הראש והלב שהם המנוע לקשר המיני אינם מחוברים לפעילות. המגע העדין, היחס האנושי, המילים המלטפות, המשפטים החמים והאוהבים – לכל אלה אין מקום בפורנוגרפיה.
גבולות וחסמים חברתיים – בין ארוטיקה לפורנוגרפיה
מי מחליט מהי פורנוגרפיה? האם מוצדק לפסול סרט המציג סצינות ארוטיות?
היכן עומדים הגבולות המדויקים בין הארוטיקה לפורנוגרפיה?
הנורמות החברתיות הן שקובעות את הגבולות. במשך השנים חלה תזוזה ביכולת של הציבור לספוג חומר ארוטי. מה שנחשב פעם לפורנוגרפיה נראה היום כדבר ארוטי רך. מה שהוערך פעם כ"פורנוגרפיה קשה" נחשב כיום בדרוג סרטי הכבלים כ"פורנוגרפיה רכה" המשודרת בשעות הלילה המאוחרות בהנחה שהילדים והנוער אינם צופים בשעות הללו.
אם נחזור לספרו של ברטראנד ראסל: "הנישואין והמוסר" שנכתב בשנת 1929,
נגלה שם משפטים שיהיו רלבנטיים גם לימינו. הוא מתאר מצב שבו בית משפט צריך היה להכריע לגבי ספרים, ולקבוע אם הם פורנוגרפיים. לעתים היה שופט מחליט שספר העוסק במחקר בתחום המיניות הוא פורנוגרפי, ויש בו חומר הפוגע במוסר החברתי. לפי השיטה הזו היינו צריכים לפסול ספרות עצומה המתנוססת כיום בגאון על מדפי הספרים ואיש אינו חושב שהיא פורנוגרפית.
כבר בשנה מוקדמת זו קבע ראסל שאין מקום לשום חוק שיפסול ספרות מקצועית בענייני מין. בעניין הצנזורה הוא כותב: " יש עוד נימוק נגד הצנזורה, והוא זה שגם הפורנוגרפיה הגלויה תזיק פחות אם תהיה אמיתית ולא ביישנית, מאשר הנזק שתגרום ע"י הסוד וההעלמה."
לדבריו, כל מה שסודי ונעלם מושך יותר ומסקרן וכל מה שאינו מסתתר מאחורי
צווים והוראות מזיק יותר
בהמשך הוא מוסיף: "אילו הייתה קיימת אופנה בינינו להתהלך ערומים היה חדל זה לעורר בנו גירוי מיני. ואז היו מוכרחות הנשים כנהוג בשבטים פראיים ידועים להתלבש מלבושים ידועים כאמצעי למשיכה ולגירוי מיניים."
ועוד: "כתשע עשיריות מכוח המשיכה של הפורנוגרפיה הוסב על ידי רגשות המין 'הבלתי הגונים' שמטיפי המוסר משרישים בלב הנוער. והעשירית הנותרת היא פיזיולוגית, ותישאר בתוקפה באיזו צורה שהיא בצד איזה חוק שהוא."
בשנים האחרונות מתרחשת תזוזה בגבולות הארוטיקה המוצגת בסרטי קולנוע רגילים המוקרנים על המסך הגדול. בשנים האחרונות מוצג בקולנוע חומר ארוטי, שלפני עשרים שנה היה נחשב פורנוגרפי. מדובר בסרטים כמו: "הדוור מצלצל פעמיים", "תשעה וחצי שבועות של שכרון חושים", "המאהב", "אינסטינקט בסיסי", ולבסוף "אימפריה של חושים" (שהותר להקרנה רק לאחרונה בצו בית-משפט לאחר שנים של איסור).
"הקלטת הלוהטת"
בשנת 1992 הגיעה לישראל, תורגמה לעברית, ויצאה לאור קלטת הדרכה בשם "המדריך לאוהבים". את הרעיון הגה ד"ר אנדרו סטינווי פסיכו-סקסולוג אנגלי שכתב כ30- ספרים בנושאי מין. בקלטת זו מודגמות סצינות מין אמיתיות ע"י מספר זוגות שהתנדבו לעניין. זוהי קלטת הדרכה לצעירים המקיימים יחסי-מין ורוצים ללמוד כיצד לשפר את חייהם המיניים.
בראיון שנערך עמו באותה תקופה התייחס ד"ר סטינווי לצעירים:
"במאה העשרים לא לומדים על מין בצורה ישירה, כמו שלומדים כל דבר אחר. אם ילד רוצה ללמוד להכין חביתה, אמא שלו מראה לו. לעומת זאת, מאד לא מומלץ להכניס ילדים לחדר-השינה שיסתכלו. זה לא מקובל. כך שבסיכומו של עניין, כל אחד צריך לבחור לו את מקור המידע הרצוי לו : ניסיון אישי, ספרים, סרטים. בשביל זה קיימת הקלטת."
כאשר הובאה הקלטת לישראל היא עוררה רעש גדול, כמו כל דבר חדש ופורץ דרך בתחום המיניות. התעורר ויכוח לגבי קהל המטרה של הקלטת.
אין ספק שהקלטת לא נועדה לצפייה משותפת של תלמידים, עם מורה או בלי מורה. הקלטת מיועדת למבוגרים המקיימים קשר קבוע, או נשואים, הרוצים ללמוד איך לשפר את הזוגיות שלהם.
מה לעשות?
הנוער חשוף לחומר ארוטי, וגם לחומר פורנוגרפי בספרות, בקולנוע, בערוצי הטלוויזיה הרבים והשונים. התעלמות מוחלטת לא תועיל. עלינו מחנכים מוטלת החובה לחנך גם בתחום זה, כמו בכל התחומים האחרים.
ברצוני לצטט חלק מדברי הסיכום והמסקנות שהביא תלמידי אלון אפלבוים, בסיום לימודיו בתיכון, בעבודת-גמר שנכתבה בשנת 1992, העבודה עסקה בנושא: "משחקי מחשב פורנוגרפיים – האם יש מקום לדאגה?"
וכה כתב אלון בעבודתו : "נוער שמשתמש בפורנוגרפיה זו עובדה מוגמרת שלא ניתן להילחם בה. יתירה מזאת, יש להניח שבמשך הזמן, עם התפתחות הטכנולוגיה, הפורנוגרפיה תהיה יותר ויותר זמינה. וידאו, טלוויזיה בכבלים ומחשבים, יאפשרו לבני נוער לצפות ולשחק בפורנוגרפיה בצורה חופשית ובלתי מוגבלת.
לכן הפתרון היחיד הבא בחשבון הוא ניטרול ההשפעות המזיקות שעלולות להיגרם עקב המסרים המוטעים של הפורנוגרפיה. זאת, כאמור, ע"י חשיפת כל הקלפים בפני הצעירים החל מהגיל בו הם מתחילים להתעניין להיחשף לנושא, כלומר החל מגיל 12 – 13. רק גישה ישירה כזאת שתתייחס לילדים כאל בוגרים תאפשר לנטרל ולבטל את ההשפעות השליליות של הפורנוגרפיה.
מאותו רגע נוכל להתייחס לפורנוגרפיה ה"רגילה" כמו גם לפורנוגרפיה הממוחשבת בלי חשש, כאל פנטזיה פרטית של במאי או יוצר, ממש כשם שאנו מתייחסים לסרט אימה או מדע בדיוני שמורכב ומבוסס על עיוות וסילוף של המציאות. אני מאמין שבסופו של דבר השכל הישר ינצח והשאלה: "האם יש מקום לדאגה?" תהיה מיותר וחסרת משמעות."
בספרי זה מצויות כמה תשובות לשאלה: כיצד מנטרלים השפעות מזיקות?
ובכל זאת אתייחס לעניין מנקודת ראות חינוכית, ואומר כי מוטל על המחנכים להתייחס לנושא הפורנוגרפיה בגלוי. להסביר למתבגרים את הנזק הגדול שיכול להיגרם להם, כתוצאה מצפייה בחומרים קשים, לפני ההתנסות בקשר מיני יפה, עדין, המלווה ברגשות ובהתרגשות הבאים מן הלב ומן הבטן, ולא רק מן הפיזיולוגיה. המחנכים יכולים לעזור לצעירים לבנות רפרטואר רגשות מגוון, להעשיר את חיי הרגש. ללמד את הצעירים להשתמש בלכסיקון מיני מגוון ורחב ולא רק בבדיחות. להורות להם כיצד לשפר את התקשורת ביניהם בתחומי המיניות. כל אלה מול הרווחים המועטים שאולי ירוויחו כתוצאה מן המציצנות הפורנוגרפית, שדי ברור שהיא מזיקה, בעיקר לצעירים שעדיין לא התנסו במין. הצעירים הללו נמצאים בשלב של גיבוש הזהות המינית, התנסות ראשונית, חוויות מרעישות של גילויים חדשים. הצפייה בפורנוגרפיה לא תועיל. ואת זאת כדאי להסביר לצעירים.
העיסוק בסרטי הקולנוע, מובא בחלקו השני של הספר, מציע אלטרנטיבה טובה למורים ולמחנכים, להביא בפני התלמידים אופציות שונות: מה כדאי להם לראות ולעשות בנוגע לחיי האהבה שלהם. וממה כדאי להם להימנע, בעודם צעירים, כדי למנוע השפעות מזיקות.
מכל מלמדי השכלתי ומתלמידי יותר מכולם
מי מחליט מהי פורנוגרפיה? האם מוצדק לפסול סרט המציג סצינות ארוטיות?
היכן עומדים הגבולות המדויקים בין הארוטיקה לפורנוגרפיה?
הנורמות החברתיות הן שקובעות את הגבולות. במשך השנים חלה תזוזה ביכולת של הציבור לספוג חומר ארוטי. מה שנחשב פעם לפורנוגרפיה נראה היום כדבר ארוטי רך. מה שהוערך פעם כ"פורנוגרפיה קשה" נחשב כיום בדרוג סרטי הכבלים כ"פורנוגרפיה רכה" המשודרת בשעות הלילה המאוחרות בהנחה שהילדים והנוער אינם צופים בשעות הללו.
אם נחזור לספרו של ברטראנד ראסל: "הנישואין והמוסר" שנכתב בשנת 1929,
נגלה שם משפטים שיהיו רלבנטיים גם לימינו. הוא מתאר מצב שבו בית משפט צריך היה להכריע לגבי ספרים, ולקבוע אם הם פורנוגרפיים. לעתים היה שופט מחליט שספר העוסק במחקר בתחום המיניות הוא פורנוגרפי, ויש בו חומר הפוגע במוסר החברתי. לפי השיטה הזו היינו צריכים לפסול ספרות עצומה המתנוססת כיום בגאון על מדפי הספרים ואיש אינו חושב שהיא פורנוגרפית.
כבר בשנה מוקדמת זו קבע ראסל שאין מקום לשום חוק שיפסול ספרות מקצועית בענייני מין. בעניין הצנזורה הוא כותב: " יש עוד נימוק נגד הצנזורה, והוא זה שגם הפורנוגרפיה הגלויה תזיק פחות אם תהיה אמיתית ולא ביישנית, מאשר הנזק שתגרום ע"י הסוד וההעלמה."
לדבריו, כל מה שסודי ונעלם מושך יותר ומסקרן וכל מה שאינו מסתתר מאחורי
צווים והוראות מזיק יותר
בהמשך הוא מוסיף: "אילו הייתה קיימת אופנה בינינו להתהלך ערומים היה חדל זה לעורר בנו גירוי מיני. ואז היו מוכרחות הנשים כנהוג בשבטים פראיים ידועים להתלבש מלבושים ידועים כאמצעי למשיכה ולגירוי מיניים."
ועוד: "כתשע עשיריות מכוח המשיכה של הפורנוגרפיה הוסב על ידי רגשות המין 'הבלתי הגונים' שמטיפי המוסר משרישים בלב הנוער. והעשירית הנותרת היא פיזיולוגית, ותישאר בתוקפה באיזו צורה שהיא בצד איזה חוק שהוא."
בשנים האחרונות מתרחשת תזוזה בגבולות הארוטיקה המוצגת בסרטי קולנוע רגילים המוקרנים על המסך הגדול. בשנים האחרונות מוצג בקולנוע חומר ארוטי, שלפני עשרים שנה היה נחשב פורנוגרפי. מדובר בסרטים כמו: "הדוור מצלצל פעמיים", "תשעה וחצי שבועות של שכרון חושים", "המאהב", "אינסטינקט בסיסי", ולבסוף "אימפריה של חושים" (שהותר להקרנה רק לאחרונה בצו בית-משפט לאחר שנים של איסור).
"הקלטת הלוהטת"
בשנת 1992 הגיעה לישראל, תורגמה לעברית, ויצאה לאור קלטת הדרכה בשם "המדריך לאוהבים". את הרעיון הגה ד"ר אנדרו סטינווי פסיכו-סקסולוג אנגלי שכתב כ30- ספרים בנושאי מין. בקלטת זו מודגמות סצינות מין אמיתיות ע"י מספר זוגות שהתנדבו לעניין. זוהי קלטת הדרכה לצעירים המקיימים יחסי-מין ורוצים ללמוד כיצד לשפר את חייהם המיניים.
בראיון שנערך עמו באותה תקופה התייחס ד"ר סטינווי לצעירים:
"במאה העשרים לא לומדים על מין בצורה ישירה, כמו שלומדים כל דבר אחר. אם ילד רוצה ללמוד להכין חביתה, אמא שלו מראה לו. לעומת זאת, מאד לא מומלץ להכניס ילדים לחדר-השינה שיסתכלו. זה לא מקובל. כך שבסיכומו של עניין, כל אחד צריך לבחור לו את מקור המידע הרצוי לו : ניסיון אישי, ספרים, סרטים. בשביל זה קיימת הקלטת."
כאשר הובאה הקלטת לישראל היא עוררה רעש גדול, כמו כל דבר חדש ופורץ דרך בתחום המיניות. התעורר ויכוח לגבי קהל המטרה של הקלטת.
אין ספק שהקלטת לא נועדה לצפייה משותפת של תלמידים, עם מורה או בלי מורה. הקלטת מיועדת למבוגרים המקיימים קשר קבוע, או נשואים, הרוצים ללמוד איך לשפר את הזוגיות שלהם.
מה לעשות?
הנוער חשוף לחומר ארוטי, וגם לחומר פורנוגרפי בספרות, בקולנוע, בערוצי הטלוויזיה הרבים והשונים. התעלמות מוחלטת לא תועיל. עלינו מחנכים מוטלת החובה לחנך גם בתחום זה, כמו בכל התחומים האחרים.
ברצוני לצטט חלק מדברי הסיכום והמסקנות שהביא תלמידי אלון אפלבוים, בסיום לימודיו בתיכון, בעבודת-גמר שנכתבה בשנת 1992, העבודה עסקה בנושא: "משחקי מחשב פורנוגרפיים – האם יש מקום לדאגה?"
וכה כתב אלון בעבודתו : "נוער שמשתמש בפורנוגרפיה זו עובדה מוגמרת שלא ניתן להילחם בה. יתירה מזאת, יש להניח שבמשך הזמן, עם התפתחות הטכנולוגיה, הפורנוגרפיה תהיה יותר ויותר זמינה. וידאו, טלוויזיה בכבלים ומחשבים, יאפשרו לבני נוער לצפות ולשחק בפורנוגרפיה בצורה חופשית ובלתי מוגבלת.
לכן הפתרון היחיד הבא בחשבון הוא ניטרול ההשפעות המזיקות שעלולות להיגרם עקב המסרים המוטעים של הפורנוגרפיה. זאת, כאמור, ע"י חשיפת כל הקלפים בפני הצעירים החל מהגיל בו הם מתחילים להתעניין להיחשף לנושא, כלומר החל מגיל 12 – 13. רק גישה ישירה כזאת שתתייחס לילדים כאל בוגרים תאפשר לנטרל ולבטל את ההשפעות השליליות של הפורנוגרפיה.
מאותו רגע נוכל להתייחס לפורנוגרפיה ה"רגילה" כמו גם לפורנוגרפיה הממוחשבת בלי חשש, כאל פנטזיה פרטית של במאי או יוצר, ממש כשם שאנו מתייחסים לסרט אימה או מדע בדיוני שמורכב ומבוסס על עיוות וסילוף של המציאות. אני מאמין שבסופו של דבר השכל הישר ינצח והשאלה: "האם יש מקום לדאגה?" תהיה מיותר וחסרת משמעות."
בספרי זה מצויות כמה תשובות לשאלה: כיצד מנטרלים השפעות מזיקות?
ובכל זאת אתייחס לעניין מנקודת ראות חינוכית, ואומר כי מוטל על המחנכים להתייחס לנושא הפורנוגרפיה בגלוי. להסביר למתבגרים את הנזק הגדול שיכול להיגרם להם, כתוצאה מצפייה בחומרים קשים, לפני ההתנסות בקשר מיני יפה, עדין, המלווה ברגשות ובהתרגשות הבאים מן הלב ומן הבטן, ולא רק מן הפיזיולוגיה. המחנכים יכולים לעזור לצעירים לבנות רפרטואר רגשות מגוון, להעשיר את חיי הרגש. ללמד את הצעירים להשתמש בלכסיקון מיני מגוון ורחב ולא רק בבדיחות. להורות להם כיצד לשפר את התקשורת ביניהם בתחומי המיניות. כל אלה מול הרווחים המועטים שאולי ירוויחו כתוצאה מן המציצנות הפורנוגרפית, שדי ברור שהיא מזיקה, בעיקר לצעירים שעדיין לא התנסו במין. הצעירים הללו נמצאים בשלב של גיבוש הזהות המינית, התנסות ראשונית, חוויות מרעישות של גילויים חדשים. הצפייה בפורנוגרפיה לא תועיל. ואת זאת כדאי להסביר לצעירים.
העיסוק בסרטי הקולנוע, מובא בחלקו השני של הספר, מציע אלטרנטיבה טובה למורים ולמחנכים, להביא בפני התלמידים אופציות שונות: מה כדאי להם לראות ולעשות בנוגע לחיי האהבה שלהם. וממה כדאי להם להימנע, בעודם צעירים, כדי למנוע השפעות מזיקות.
מכל מלמדי השכלתי ומתלמידי יותר מכולם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה